פעמים רבות מגיעה אליי השאלה הבאה – והפעם אצטט מתוך סמס שקיבלתי ממישהי שמחפשת זוגיות פרק ב', אבל זה מגיע בסגנונות שונים לאותו עיקרון:
"שלום אוריאל רציתי להתיעץ איתך, נפגשתי ארבע פגישות עם איש אדיב, ונחמד כבר ארבע פגישות. הוא מבחינתו מאד מעונין. ואני מרגישה שמעבר לכך שנעים לי איתו, אני לא מרגישה כלפיו דבר וגם לא ממש מצפה לפגישות. רציתי לשאול אם יש טעם להמשיך ולהיפגש" .
תשובתי בסמס הייתה:
"זה מצוין להמשיך במצב כזה"
תשובת השואלת הייתה:
"תודה על התשובה לא ממש מובן לי למה כדאי להמשיך במקרה כזה, מה עם הלב?"
תשובתי:
א. נעים לך איתו ב. הוא איש אדיב ונחמד ג. הלב ייפתח בהמשך ד. הוא מאד מעוניין ה. בדרך כלל לא מרגישים אחרי 4 פגישות וזה לא אומר
וזה נושא מאד מאד חשוב להבהרה.
וחשוב להקדים כאן מספר הקדמות:
1. בתרבות המודרנית אין חינוך לעבודה והשקעה. הכל מגיע מהר, מיד, בקלות. ואם לא- אז כנראה שמשהו שם לא בסדר. וחשוב להבין שקשר בין 2 נשמות, (במיוחד בפרק ב', אבל לא רק) הוא לא דבר מובן מאליו כלל, וסביר מאד שנצרכת השקעה ועבודה.
2. אחד המחירים למחשבות מהסוג שהוזכרו בסעיף הקודם היא שבכל התמודדות ובכל מצב שבו נדרשת התגייסות פנימית להתגברות על אתגר כלשהו, מתבזבזת חלק מהאנרגיה על השאלה 'אולי לא?', כלומר אני לא צריכה להשקיע בנושא הזה את כוחותיי… וכאשר חלק גדול מהאנרגיה מתבזבז – גם לא מצליחים ליצור קשר רגשי, ולא מצליחים לראות שום אופק, שיכול להגיע בקלות על ידי נכונות לעבודה והשקעה.
3. המיתוס הוא שכאשר 'זה זה' אז זה זורם, וזה ברור, ולא צריך כל כך הרבה להשקיע… המיתוס הדומה לכך הוא שהתחושות הרגשיות מגיעות בשלב מוקדם.
4. אלה מיתוסים שנובעים מהמקרים הרבים של חברים ומכרים שהיתה להם התופעה הנהדרת ששמה 'חתונה ספונטנית'. כלומר במקרים שבהם בני הזוג הם בדרך כלל צעירים, והלב שלהם לא נכווה כוויות רבות מדי, והם לא נכנסו למעגל הכאוב והטעון והאינסופי של דחייה, אכזבה, ביקורת, אשמה בושה וכו'. זוגות שקיבלו על מגש של כסף את הכישורים והיכולות הנדרשים כדי להצליח בנושא טעון זה, ופעמים רבות הם אפילו לא מצליחים להבין איך יש כאלה שמסתבכים כאן.
5. חשוב לדעת בהמשך לסעיף הקודם, שלכל אחד מאיתנו יש נושאים וכישורים שניחנו בהם בקלות וללא מאמץ, ויש נושאים שעלינו לרכוש ולהתאמץ כדי להשיג. לדוגמה יש מי שנולד עם 'ידי זהב' ויש מי שצריך 'יום לימודים ארוך' בכל פעם שהוא צריך להחליף נורה בבית. זה שיש מישהו אחר שנושא מסוים מצליח לו בקלות זה נהדר, אבל אין לזה שום קשר לשאלה מה אמור לקרות אצלי, וגם למרבה הצער זה לא תמיד עניין משפחתי. יכול להיות שלאחד האחים או האחיות יהיו כישורים 'ספונטניים' בנושא מסוים, ואחד אחר בנושאים אחרים.
מלבד הכישורים שהזכרנו הנושא הזה קשור לנושאים רבים נוספים כמו אופן התמודדות עם רגשות, יחס הרגלי חשיבה ואמונות שנוצרו בכל אחד מאיתנו (אודות עצמו, אודות היכולות שלו, אודות הנושא של האהבה בחיים שלו).
מי שלא התחתן בחתונה ספונטנית נוטה לצפות שיקרו לו התופעות שמתחוללות בחתונה ספונטנית , במקום לחפש את דרך הפעולה והחשיבה שהובילו באופן עמוק לחתונה הספונטנית.
ומתוך דברייך רציתי להציע לך להתבונן בשלוש נקודות שהבחנתי בהם:
א. כאמור, את מצפה שיתחולל משהו רגשי, ואחד הכללים הכי חשובים לגבי רגש הוא שכאשר לא מצפים שהוא יגיע, הוא פשוט מגיע. ואחד ההבדים הגדולים בין מי שהתחתן ספונטנית למי שלא, הוא היחס לכך. חתונה ספונטנית היא מאפשרת לרגש להגיע כאשר הוא ירצה. הקושי הוא מתחיל כאשר מודדים ומצפים באיזה שלב הוא אמור להגיע ובכך מונעים ממנו בעצם את האפשרות להגיע. משל למה הדבר דומה- לתחושה שאוכל הוא טעים. בדרך כלל אוכלים משהו ומרגישים שהוא טעים. אם מנסים לוודא שהוא טעים ולסמן איזשהו V שאכן האוכל טעים זה מונע את החוויה שהאוכל טעים להגיע…
ב. את לא מייחסת חשיבות לכך ש'נעים לך איתו'. יש הרבה מאד זוגות שהיו שמחים להרגיש תחושה של נעימות זה עם זו. התחושה הזו היא ממש לא מובנת מאליה ולא עם כל אחד ואחת זוכים להרגיש כך. ואם את מרגישה שנעים לך איתו, זה כמובן לא מבטיח במאה אחוז שכך יהיה עד 120, אך זה מבטיח שיש כאן בסיס מאד טוב לבנות עליו ולהשקיע בו. מאד חשוב להקשיב לכך ולהתייחס לזה בכבוד רב ולתת לזה הרבה מקום בתוכך, לכך שנעים לך איתו. גם אם יתכן שהיית רוצה להרגיש בנוסף לכך תחושות אחרות.
ג. חזרת משום מה פעמיים (ואולי זוהי פליטת קולמוס, אבל שווה להבחין בכך גם אם זה פליטה) על כך שאתם נפגשים 4 פגישות. ואסביר על ידי משל מדוע אני 'נתפס' לכך. כאשר אוכלים אוכל בדרך כלל לא סופרים את הביסים. כאשר נהנים ממשהו לא עסוקים בספירה של מספר הפעמים שהוא קרה. הספירה היא חלק מהגישה שלא זורמת עם הקשר אלא מנסה לאלץ אותו, ויותר מכך יתכן שיש בזה משהו מהגישה שרק מחכה להפסיק ולסמן לעצמך V שזה בסדר שהפסקת שהרי 'כבר השקעת כך וכך פעמים'…
ד. הניסוח של השאלה…. השאלה שכתבת בסוף ההודעה היא האם יש "טעם" להמשיך ולהיפגש. זה ניסוח לא ממש מזמין, וכאשר אלה המילים שנשמעים בתוכך אז זה נשמע שהסיכויים נמוכים. בעצם השאלה שלך היא יכולה להיות "איך אני יכולה להרגיש טוב יותר בקשר?", "איך אני יכולה לקדם את עצמי כדי להמשיך למרות שאני מרגישה אחרת ממנו", או שאלות אחרות שמנוסחות באופן שמאפשר לתשובות מזמינות וחיוביות להגיע…
ה. היכולת לקטלג אנשים למספר מילים "איש אדיב ונחמד". איני יודע אם זה בהכרח מאפיין אותך, אך חשוב להבחין בכך שבני אדם הם בדרך כלל הרבה יותר גדולים ורחבים מאשר משפט אחד שבו אפשר להכניס אותם. "רוחני", "שקט", "עוצמתי", "רגיש", "אדיב", "נחמד", "חוזר בתשובה", "גברי", "עדינה", וכדומה. ההזמנה של מפגש זוגי היא ליצירת התחושה המשותפת ביניכם שמגיעה למקום עמוק יותר מאשר ההגדרות הללו שמנסות להכניס אישיות אינסופית לתוך מספר מילים מצומצמות.
ו. הטלת הספק באהבה. "נחמד כבר 4 פגישות". זוהי שוב הערה לגבי פליטת קולמוס, אבל לכאורה היא יכולה להיות מהותית. זה עשוי להישמע שמשהו בתוכך חושש- אולי הוא נחמד רק 4 פגישות אבל בפגישה החמישית אני ארגיש משהו אחר… חשוב להבחין בכך שאנשים הם בדרך כלל טובים ומוציאים באופן טבעי את הטוב שבהם אל הפועל. כאשר חושדים בהם אז פעמים רבות יוצרים מצב של 'נבואה שמגשימה את עצמה' שהחשד מונע מהכוחות הטבעיים של הטוב לצאת לפועל …
ז. תשומת הלב לכך שהוא מאד מעוניין. האם זה דבר כה מובן מאליו? שוב אין לעשות כאן ענין מניסוח בסמס, אבל יש כאן הזמנה להבחין בנקודה הזו… האמנם זה קורה כל יום שאת פוגשת בחור שמבחינתו מאד מעוניין? יכולות להיות מספר סיבות לכך שאת לא מספיק מדגישה את הנקודה הזו, חשוב לי מאד שתדגישי כלפי עצמך את העניין הזה.
עד יום ראשון הקרוב בחצות ניתן להצטרף לתכנית הסיבה האמיתית שלא מצאת זוגיות ב-487 ש"ח בלבד ולקבל 4 מתנות מדהימות! לפרטים לחצו כאן:
http://zoogischool.ravpage.co.il/realreason