את השיחה הקודמת עם מיכל סיימנו עם משימה עבורה לשיעורי בית
שאלתי אותה שאלה
'מה עובר לך בראש או בלב כאשר את מגיעה לפגישה/דייט?'
מיכל ישבה עם עצמה והקשיבה לקולות שונים שהיא מבחינה בהם.
ולאחר זמן מה היא חזרה אליי עם תשובה.
היא ענתה בארבע מילים 'לחץ, מתח, אופטימיות ושמחה'
שוחחנו על 4 המילים הללו.
ראשית הרגשתי צורך לפרגן לה
זה בהחלט לא מובן מאליו לשמור על שמחה ועל אופטימיות.
לא קל להגיע לדייטים בגיל 37 כשעדיין יש אופטימיות ושמחה
וזה בהחלט ישמש לטובתך…
אחרי כל התקוות והאכזבות, וה'חוויות' שעברו עליה בדרך…
שמחה ואופטימיות הם בוודאי הלכי רוח נהדרים ומקדמים.
לאחר מכן רצינו להתקדם כדי לחולל חתונה.
לפני שנכנסנו ל'עובי הקורה', שיקפתי לה משהו חשוב…
הסבתי את תשומת ליבה של מיכל
שהיא בעצמה כבר ענתה לשאלה שהיא שאלה אותי.
האם היא "רק" צריכה לחכות שהבחור הנכון יגיע?
התשובה היא לא. היא צריכה גם להשתחרר מהמתח והלחץ…
להפחית באופן משמעותי את הלחץ והמתח
ואולי להיפרד מהם לחלוטין.
מיכל שמחה לשמוע שיש לה עבודה לעשות
היא מאד לא אהבה את הרעיון של 'לחכות לאדם הנכון'
היא הרגישה חוסר אונים במצב הזה שאין לה דרך להתקדם
אלא רק לחכות שהבחור הנכון יגיע.
היא הבינה שאם היא מגיעה עם 'לחץ' ו/או עם 'מתח' – זה לא סביר שזה יעבוד.
סביר להניח שיש לזה השפעה על התוצאות של הפגישה.
הבחור קולט באופן מודע או באופן לא מודע את הלחץ והמתח שלה.
היא עצמה בגלל הלחץ והמתח עלולה לראות בצורה לא מדויקת את הבחור,
ולא לפתוח את עצמה לתחושות נעימות
שהיו יכולות להיווצר אתו ללא הלחץ והמתח.
עצם המודעות לכך כבר עשתה הרבה טוב במקרה של מיכל.
בשיחות שקיימנו לאחר מכן
השתמשנו בכלים וטכניקות שונות
לגרום לה להגיע לפגישות רגועה, בטוחה בעצמה,
מחוברת למשאבים הפנימיים שבה,
הסוף הטוב היה שהיא התחתנה עם ליאור –
וכך הגשימה את החלום שלה.
החתונה עם ליאור לא הייתה פשוטה, היו ביניהם פערים גדולים
הם עברו לא מעט התמודדויות גם לפני החתונה וגם לאחריה-
אבל שניהם שמחים ומאושרים על כך שהם התחתנו.
השמות בדויים. הסיפור אמיתי