אפרת (שם בדוי) שואלת:
אני בחורה רווקה דתייה מאד בת 27.
אני נפגשת כחודש עם בחור ישיבה ובלי לשים לב הפכנו להיות חברים מאד טובים ומאד נעים לנו
להיות יחד.
יחד עם זאת, הרגשתי יותר נעים וביטחון וסיפרתי לבחור בין השאר אודות 3 התנהגויות שלי.
הבחור, שלצורך הענין נכנה אותו אליסף, נבהל מאד.
מדובר בהרגל שלי לרכוב על אופניים.
כמו כן אני הולכת מדי שבוע לשיעורי תופים שניתנים על ידי מורה גבר.
ובנוסך לכך שמפעם לפעם אני משתתפת בהופעות של זמרים חילוניים של ג'אז.
אליסף נבהל והחליט לקחת הפסקה מהקשר
אני אובדת עצות.
ואני גם מתחילה לחשוב בעצמי שאולי עדיף לי לוותר על הקשר הזה למרות שבהתחלה מאד רציתי…
תוכל לעזור לי?
תשובה לאפרת ולכל מי שמתמודד עם קשר שיש בו פוטנציאל גדול.
בכל תחום בחיים יש לנו אפשרות לנסות לפתור את הבעיות בכוחות עצמנו ולהשקיע בכך זמן
ואנרגיה, ויש לנו אפשרות להיעזר באנשי מקצוע עם נסיון ולהשקיע משאבים בעזרה שתינתן על ידי
איש המקצוע. זוהי כמובן בחירה שלך.
אני הייתי מעודד אותך להיעזר במישהו מקצועי שילווה אותך וישקף לך מה באמת מתרחש מאחורי
הקלעים בקשר ביניכם.
אם את רוצה לנסות בכוחות עצמך, האפשרות תמיד קיימת, ונציע לך כמה נקודות להתבוננות,
חשיבה ואולי גם שיח ביניכם.
ככלל, יש בכל קשר מספר שאלות שאנשים לא תמיד ערים לקיומן, ויש להן השפעה רבה על המתרחש… .
השאלה הראשונה היא שאלה עניינית שכלית קרה. האם שני בני זוג אלה מתאימים זה לזו או לא.
הפעם לא נרחיב אודות השאלה הזו, רק נאמר שזו השאלה שרוב האנשים מקדישים אליה את רוב המשאבים הפנימיים שלהם,
וכמעט אין שום דרך לקבל לגביה תשובה אוביקטיבית ו"נכונה" באופן מוחלט.
השאלה השנייה שמתרחשת בעצם קיומו של קשר, היא "האם אהיה רצוי/ה?".
כאשר אני בתחילת קשר או בשלבים מתקדמים של תהליך של בניית קשר – עלולה להיווצר שאלה,
האם ירצו אותי או לא.
חשוב להבין, שהשאלה הזו היא מצריכה כוחות להתמודד. מצריכה חוזק וחוסן פנימי. ולא לכל אחד
בכל שלב יש את הכוחות לכך. ולכן במקרים רבים בני זוג בלי להבחין מדוע, הם נפרדים.
פתרון שמתרחש במקרים רבים הוא שאחד מבני הזוג מעונין באופן שמעניק לשני 'רשת ביטחון'
שהוא רצוי ואהוב.
השאלה השלישית שנוצרת בכל מציאות של קשר היא אתגר חוסר הוודאות. האם אני אתאכזב בסוף
וכל מאמציי יהיו לשווא?
זוהי שאלה שמצריכה המון כוחות, וככל שאדם יותר בטוח בעצמו ומחובר למשאבים הפנימיים ולעוצמה האינסופית שבו הוא יכול
לשאת את המצב של חוסר הודאות, וככל שהוא יותר מרוקן זה פחות קל עבורו…
אצל רוב האנשים נוצר בלבול.
המוח מעביר מיידית בגלל שתי התמודדויות רגשיות אלה את השאלה להיות דיון האם אנחנו מתאימים.
בגלל הקושי לעמוד מול האתגרים הרגשיים, נוצרת בריחה אל הדיון השכלי של 'האם זה זה'.
לשוחח על הפערים הללו, ולא לנסות לברוח מהם
רבים מאיתנו חיים בתקווה שאם לא נדבר על נושאים כואבים אז הם ייעלמו איכשהו…
גם כאן, כדאי להיעזר באנשי מקצוע לקיום שיחה כזו מכיוון שיש בה כמה וכמה מוקשים שיכולים
להכשיל אותה, אבל אם מנסים בכוחות עצמכם אז חשוב לשים לב לנקודות הבאות:
1. לערוך שיחה כזו מתוך תחושה של "ביחד" ולא מתוך תחושה של "אולי לא"
2. להיות עניניים ולהיצמד לעובדות ספציפיות מדויקות.
3. להשתמש בשפת הלב, ולהביע קושי רגשי אישי שלך, ולא לתת הרצאות על מה ש"הגיוני", "נכון", "אמיתי" וכדומה
4. להיות באוירה של שיתוף בכאב ולא של כעס והטחה שתף
5. לדבר על עצמך ולא על האחר
6. לוודא שהאחר פנוי כדי להיות איתך בשיחה, גם לפני השיחה וגם במהלך השיחה.
בקישור זה ניתן לקבל פרטים אודות הליווי האישי:
