רוצה גם להתחתן בקרוב?
הנה גישה מיידית לתכנית "100 ימים למציאת אהבה"
ואם רצונך לקבל פרטים על ליווי אישי– עליך ללחוץ כאן
(תמלול השיחה)
טוב, אז שלום!
שלום וברכה!
אני מאוד מתרגש מההזדמנות לפגוש אתכם, זוג צעיר וטרי אחרי החתונה,
גם אנחנו.
ואנחנו רוצים לשמוע קצת איך אפשר להביא את כל עם ישראל, הרווקים והרווקות, לזכות להתחתן ביתר קלות. אני חשבתי, ניסחתי איזשהו מלל כזה שאמרתי שיש כאלה שכבר יש להם גן עדן מובטח, כי בעולם הזה הם כבר חוו גיהינום, אז אנחנו רוצים כבר… מצד אחד טוב שיש להם גן עדן מובטח, ומצד שני אנחנו רוצים להקל עליהם שלא יהיה להם גיהינום בעולם הזה.
אז אנחנו רוצים לשמוע מה יש לכלה הנחמדה (אני אגיד את השם שלך, אפשר…?)
אפשר
רעות. מה יש לרעות ללמד אותנו, להגיד לנו, לגלות לנו?
אוקיי. טוב, קודם כל באמת ברוך ה', תודה לה', הכול ממנו, זה באמת קריעת ים סוף. ומדריכת הכלות שלי שהלכתי אליה אמרה לי: למה זה כמו קריעת ים סוף? אז אמרתי לה: מה זאת אומרת למה? זה ממש קריעת ים סוף, זה דבר מאוד מאוד מאוד קשה, כמה אני יודעת. אז היא אמרה לי: כי רק הקדוש ברוך הוא יכול לקרוע את ים סוף, כי רק הקדוש ברוך הוא יכול באמת בסופו של דבר לחתן בפועל. אז קודם כל זאת ההתחלה, אבל בשביל להגיע להרגשה כזאתי ולאמונה כזאתי של באמת הקדוש ברוך הוא הוא פותח את השער, צריך באמת באמת לסמוך עליו, וצריך עזרה של הרבה מאוד אנשים טובים, ובלעדיה לפעמים פשוט אי אפשר להרגיש את האמונה הזאתי, פשוט ככה. פשוט ככה. לא יכולתי להתחתן בלי כל העזרה וכל התמיכה, של הרב במיוחד, ושל המשפחה שלי ושל עוד הרבה אנשים טובים שפניתי אליהם גם לאורך הדרך.
היה מאוד קשה. עכשיו כשאני מסתכלת על זה זה כמו חיים אחרים, כמו גלגול אחר שהיה, ובאמת אנחנו שנינו אומרים את זה הרבה שכאילו, זה חיים חדשים עכשיו, וכשמסתכלים אחורה זה כאילו, זוכרים הכול, אבל לא רוצים לזכור כלום. ממש ככה, פשוט ככה. ממש.
זה מאוד קשה, אני לא יודעת, אני אתחיל אולי מתחילת הדרך פשוט, אני אספר כאילו אולי פשוט את הסיפור שלי, אני יודעת לספר את הסיפור שלי.
מצוין.
אני אספר את הסיפור שלי, ומי שיכול להבין מזה, לקחת מזה משהו, אז באמת באמת זה נפלא, כי גם אני קיבלתי הרבה מסיפורים של אחרים.
אני התחלתי לצאת מסוף השירות, שירתי בצבא. למדתי באולפנה, שירתי בצבא, אחר כך, מאז, התחלתי לצאת, ויצאתי הרבה מאוד מאוד מאוד. ובהתחלה אני חושבת שהייתי צעירה מדי, או לא בשלה או לא מוכנה, אבל מה זאת אומרת לא לצאת? צריך לצאת! כי בחברה שלנו כולם יוצאים לדייטים, בשביל להתחתן, ויצאתי באמת במטרה להתחתן, זאת אומרת, הראש שלי אמר: את יוצאת להתחתן, היום אני יודעת שלא הייתי באמת בשלה למקום הזה, והלב שלי לא באמת היה פתוח. אז יצאתי, ואמרתי לא, וגם לי לפעמים אמרו לא, וככה היה כמה שנים, של שני דייטים-שלושה דייטים מקסימום, לא יצרתי קשר. אחרי כמה שנים נוצר איזשהו קשר ראשוני, לאט לאט כאילו, ככל שהשנים עוברות לומדים שצריך לתת יותר צ'אנסים. אחרי שכבר יוצרים קשר עם בן אדם מבינים, פתאום מרגישים שזה דורש מחויבות כלשהי. ואז אם אתה באמת לא בשל, ואתה מגיע לאיזושהי נקודה שכבר נגיד יוצאים תקופה, מישהו כבר מעוניין, אתה לא בשל, אז אתה… בסוף אתה… זה מבהיל קצת. נבהלים קצת, בורחים, מנתקים קשרים, בורחים, ואז אחר כך יותר קשה. כאילו, עניינים… יותר קשה, ואז יותר קשה להתחיל קשר חדש, וצריך יותר זמן, כאילו הפסקה בין קשר לקשר. ולא רוצים עוד קשר ארוך, לא רוצים עוד פעם לחוות צער או לצער מישהו אחר…
טוב, אז את בעצם אומרת, בהתחלה, לפני שהלב פתוח, אז בעצם לא מגיעים למצב של קשר,
בדיוק
כי הלב לא פתוח.
כן, או שבאמת מאוד מאוד מאוד לא בשלים. עכשיו, אני יכולה להגיד: אני אישית לא הייתי בשלה בגלל כל מיני פחדים כבר, וכל מיני דברים. כאילו, יכולות להיות סיבות באמת מצוינות, באמת. אנשים טובים מאוד, פשוט עם כל הסיבות המצוינות למה לא ליצור קשר. והכל זה הגנות, הכול הגנות להימנע מכאב, וחושבים באמת שאולי זוגיות זה דבר כואב, וכל מיני דברים כאלה שמאוד טבעיים ולפעמים אתה לא מודע להם. ובאיזשהו שלב, כשהבנתי שהשנים חולפות, ודברים לא מתקדמים, וכבר עברתי לגור בעיר אחרת, לשכור דירה עם שותפות, לימודים, עניינים, התקדמתי בכל התחומים האחרים. הצלחתי מאוד בלימודים האקדמאיים, התקבלתי לעבודות טובות, עבדתי… כאילו בכל התחומים יש התקדמות, ממש התקדמות, עלייה בחיים, נתינה, עשייה, כאילו, ממש משהו קורה כזה, ובזוגיות זה פשוט פשוט לא טוב. פשוט לא טוב. ובאיזשהו שלב זה מתחיל באמת להציק. כי גם כל הסביבה מתחתנת מסביב, ומבינים שרגע, אולי כאילו באמת יש לי משהו ואני צריך לבדוק את עצמי, אולי משהו בי לא בסדר.
שזה אנחנו משערים כשהסביבה מתחתנת? אולי משהו בי לא בסדר?
זה צף יותר חזק כשהסביבה מסביב מתחתנת. ואני חושבת שאדם שואל את עצמו עוד הרבה קודם, עוד הרבה קודם אדם שואל את עצמו: אולי משהו בי לא בסדר, אבל או מה… כן, סביבה יש לה השפעה מאוד חזקה, כאילו, זה כן, זה כן.
כשאני רואה שיש כאלו שהתחתנו, מתחתנים או מתחתנות?
כן. כן כן כן. כן, גם פשוט אתה רואה, אתה רואה את כולם מתחתנים, אתה הולך לחתונות, אתה רואה את זה בעיניים, אתה רואה בעיניך שזה יכול לקרות. כאילו, הוא מתחתן, אני הכרתי אותו, הוא לא, עכשיו הוא מתחתן, איך זה קורה? זאת אומרת, אולי גם אני יכול? הרי הייתי אתו בבית הספר, ישבתי אתו, למדתי אתו, עשינו דברים ביחד, סך הכול אנחנו דומים בהרבה דברים. אם הוא, אולי גם אני יכול? זה לא כזה רחוק ממני. אם היא, אז אולי גם אני יכולה. וזה לא קורה. זה לא קורה, זה לא קורה, זה לא קורה, ולפעמים אתה אומר את ה"לא" ולפעמים אתה חוטף את ה"לא", וככל שבאמת השנים עוברות – יותר מתייאשים. באמת מתייאשים. זאת אומרת לי, היו לי תקופות, של באמת של חוסר, באמת שלא האמנתי. כאילו, כולם אמרו לי: את יודעת שהכול לטובה, תכל'ס באמת את יודעת שהכול לטובה, מה, לא הכול לטובה? כן הכול לטובה, אבל אני לא מרגישה את זה ואני לא רואה את זה ואני לא… באמת תכל'ס בלב שלי – לא! באמת, אני לא אשקר, ולפעמים השיחות הכי אמתיות שלי עם הקדוש ברוך הוא זה היה באמת, אני… באמת אמרתי כאילו… הייתי אומרת לו: אני לא אשקר לך, אני אשקר? אני לא יכולה לשקר לך, אני לא יכולה לשקר לעצמי. זאת האמת, זה מה שאני מרגישה. לא רואה, כאילו, לא… לא רואה את האור בקצה המנהרה הזאתי, באמת לא רואה את האור, ולפעמים יש את פרצי האמונה האלה ש… לא יודעת, משהו פתאום קורה, ומישהו מאוד מחזק, ופתאום מתחילה אמונה גדולה. זה גלים, זה גלים של ייאוש ושל אמונה, וזה מאוד טבעי, אני חושבת.
ואז באמת… ואז מה שלי היה ככה זעזוע, זה שהתחיל לי איזה קשר ארוך עם בחור, באמת תקופה מאוד ארוכה. ובמהלך התקופה הזאתי היו הרבה פרידות וחזרות ובלבולים וספקות ולא יודעת, ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול. הלכתי למישהי נפלאה שעזרה לי הרבה מאוד, בכל מיני דברים, שלא קשורים אליו, שקשורים אליי. אבל הוא היה הטריגר לטיפול. אני לא הייתי הולכת אליה אילולא הקשר וזה.
שמה הרגשת, שלמה את צריכה ללכת לטיפול אם יש קשר עם בחור…?
כי הקשר הוא לא הולך לאף כיוון, פרידות-חזרות, פרידות-חזרות, וכבר הרבה מאוד זמן, אנחנו לא רוצים למשוך את הזמן, זאת אומרת באמת כאילו רוצים להתחתן, לא לחלום לחלום, אמרתי טוב, צריך פה ע
זרה. אז הלכתי לעזרה, ובאמת שאני מודה מאוד עד היום, זו אישה מאוד יראת שמיים שעזרה לי המון המון המון, מאוד מאוד, והיא עשתה אתי עבודה עליי, על עצמי, דברים שאני צריכה לעשות עבודה עליהם, בקשר אליו וגם לא בקשר אליו. ואז, בסופו של דבר, היום באמת ברוך ה' רואים איך הכול לטובה.
אנחנו נפרדנו, ואז הייתה לי תקופה באמת מאוד ארוכה שלא הסכמתי לצאת עם אף אחד. לא רציתי לצאת עם אף אחד, לא הסכמתי לצאת עם אף אחד, אמרתי: לא יכולה עכשיו. באמת, הלב סגור, הלב חתום, אין טעם. וכבר הייתי באמת גדולה. וכולם מסביב אמרו: תגידי, את נורמלית, מה זה השטויות האלו? בגילך? להפסיק לצאת? מה את נורמלית? את לא נורמלית! ואני אמרתי: לא מעניין אותי פשוט כלום. אני יצאתי אין ספור פעמים לאין ספור דייטים, כבר ממזמן לא ספרתי את מספר הבחורים שנפגשתי אתם, זה עבר לא יודעת איזה מספר, אני… לא ספרתי אף פעם, זה דכדך אותי לספור, ולא… לא ספרתי. ואמרתי: אני יודעת מה זה לצאת לדייטים, רוויתי, שבעתי, לא רוצה, תודה ושלום. ועבר הרבה זמן…
רגע, והעמדה הזאת את מרגישה אותה כייאוש, או איך את… כלומר…
לפעמים כן, ולפעמים הרגשתי שבאמת זה זמן של הבראה. באמת הרגשתי שזמן זה… אני צריכה את הזמן הזה. אני צריכה את הזמן הזה להבריא, אני מאמינה שיכול להיות שיהיה טוב, הייתי קרובה לזה, אז בעזרת ה' בפעם הבאה זה יהיה זה. כאילו, כן יש התקדמות בתחום. אמנם לא יצאה לי אף חתונה עד עכשיו, אבל זה מראה שיש לי איזה משהו שאני יכולה ליצור קשר, אני יכולה…
כאילו, בוא נגיד שזה לא המצב שיש כאלה שמתארים שהם הפסיקו לצאת כי הם התייאשו.
לא. לא לא לא. זה היה… לא. שלי היה ממש מצב שהלב שלי כרגע סגור. ביום שהוא ייפתח אני אצא, לא מאמינה שיכול להיות שיקרה מצב כזה, שהלב ייפתח, כי הלב כרגע סגור, אבל… כאילו, זה שוב, זה היה גלים: הלב סגור, אין סיכוי שזה יקרה, ואני צריכה זמן, בעזרת ה', עוד כמה זמן הלב ייפתח שוב, וכל מיני… הייתי הולכת לכל מיני סיפורים קיצוניים. מה שעודד אותי בתקופה הזאתי זה סיפורים מאוד קיצוניים של אנשים שאיבדו משפחות, והקימו משפחה שנייה, וכל מיני סיפורים שואה למיניהם, באמת, הייתי קוראת הרבה כאלה והייתי אומרת: אה, אם כאלה אנשים הצליחו, אז אני כן יכולה! וגם אנשים טובים אמרו לי: מה, בסדר, מה כבר עברת? כאילו, אנשים עוברים דברים יותר גרועים מזה. אז..
ואז באמת אחד הדברים גם שבאמת ככה דחפו וזה – אחים שלי התחתנו. אני הגדולה בבית, אחים שלי התחילו להתחתן אחד אחרי השני. זה באמת משהו שרק מי שחווה אותו – מבין אותו. אי אפשר להסביר את זה במילים. אני מאוד אוהבת אותם, אני מאוד קשורה אליהם, באמת ברוך ה' מאוד שמחתי בשבילם, כי באמת הם הביאו אנשים טובים וזה תענוג ומאוד מאוד… באמת זכיתי לשמוח בחתונות שלהם, אבל בכל החתונות של האחים שלי הייתי רווקה, ורק באמת עכשיו, מי ששומע אותי עכשיו, רק מי שחווה את זה יכול להבין את מה שאני מספרת עליו. אף אחד אחר לא יכול להבין את זה. ממש.
אז הייתי שמחה והייתי עצובה עליי, על הנשמה שלי שלא זכתה לפגוש את הנשמה שלה, שזה גם, זה מאוד טבעי. אני זוכרת שפעם אפילו יצאתי עם בחור אחד שאמר לי: אה, אח או אחות שלך מתחתנים עכשיו? אז הוא אמר לי: נו, ואת שמחה בשבילם, או שאת עצובה? כי הם קטנים ממך. אז אמרתי לו בקלילות, אמרתי: אני מאוד שמחה בשבילם ועצובה בשבילי, זה מעורב. אז הוא אמר לי: אני לא חושב שזה יפה שאת מרגישה עצב. אני חושב שבשמחה של אח שלך את צריכה רק להרגיש שמחה. ואז אמרתי לו: אתה הגדול בבית, אתה הקטן בבית, אתה חווית את זה, את עברת את זה? אז הוא אמר לי: אני בן הזקונים. למחרת הוא התקשר להתנצל, ייאמר לשבחו, הוא אמר: אני חושב שפגעתי בך. אמרתי לו: נכון, פגעת. אבל אני סולחת ואני מבינה וזה בסדר. אז…
טוב, זה בכלל גם משפט מאוד גברי ומאוד לא מכיל
נכון
שהוא אומר לך מה את צריכה להרגיש. הוא חושב מה את צריכה להרגיש.
כן.
כאילו זה אחד הדברים שאני חושב שאולי זה החלק של הגבר בעבודת הזוגיות והחתונה, שהוא לומד שהאישה קודם כל מרגישה, אחרי זה מה היא צריכה… כל הדיון מה היא צריכה להרגיש זה קצת…
כן, נכון, נכון. ברוך ה' זכיתי בבעל רגיש.
יופי, ממש!
אבל זה… ואז באמת, אני חושבת שזה ככה באמת היה… הייתה תקופה, אז באמת עברתי תקופה קשה, וזה… אין מה לומר, זה דחף אותי לצאת שוב לדייטים. ואז הרגשתי שאני יוצאת, ושזה גיהינום לחזור שוב לצאת אחרי הקשר ההוא שהיה. אז הרגשתי באמת באמת באמת את המילה גיהינום. פשוט יצאתי לא בשמחה, יצאתי ביגון לכל דייט. יצאתי בתחושה שלא ייצא מזה כלום, יצאתי בתחושה שאני הולכת לעבור ערב סיוטי, בתחושה שאין טעם, שאני יוצאת סתם, שאני פשוט עובדת על ריק, על אוטומט, הבטרייה עובדת על ה… נגמרו הסוללות לגמרי ואני לא יודעת למה. כוח האינרציה, ממש. כנראה, היום אני באמת, אני יכולה להגיד: יש איזו תקווה פנימית, יש איזו להבה שמהבהבת בפנים, בתוך הלב, שמקווה מקווה מקווה, אבל באמת דברים מכבים אותה. ברור לי שהמשכתי לצאת בגלל שכן היה שם משהו של תקווה, עמוק עמוק עמוק בפנים.
ואז הרגשתי שבאמת אני צריכה עזרה, כי באמת הייתי מאוד מדוכדכת, ובכיתי הרבה וזה. אבל אמרתי לעצמי, כבר נפרדתי אז מהמטפלת שהלכתי אליה, אחרי שהקשר… כשנפרדנו הרגשתי שאני רוצה לסיים את הטיפול, הטיפול לא עזר, בעיניי אז. לא הצלחתי עם אותו בחור, והחלטתי שאני מסיימת אתה. ודאי שהטיפול אתה עזר, עזר מאוד, והוא הוביל אותי גם לחתונה היום, זה אני מבינה בדיעבד.
ואז החלטתי שאני צריכה טיפול ואני רוצה טיפול ממוקד, רק לזה, לא רוצה טיפול שיימרח עוד פעם על איזה שנתיים, שייקח טונות של כסף, טונות של זמן, טונות של נסיעות. רוצה משהו ממש כמו איזה אימון, ואני הייתי נגד דברים של אימונים כי למדתי פסיכולוגיה ואמרתי: אימון זה לא דבר רציני מספיק, הייתי מאוד ביקורתית, כל מיני כאלה. אבל אני הגעתי לשלב שאמרתי כאילו אני רוצה עכשיו ללמוד ליישם את כל הדברים הכי פשוטים שאני יודעת אותם, רוב הסיכויים שאולי האימון הזה לא יחדש לי שום דבר חדש, אבל אני באה כדי לעשות בפועל דברים שאני יודעת אותם ועד היום לא טרחתי כל כך לעשות אותם. פשוט כאילו לחיות. כאילו אדם לומד לומד לומד לבשל, קורא את כל ספרי הבישול שבעולם, לעולם לא בישל, עכשיו אני רוצה באמת לבשל. משהו כזה, ממש כזה. לחיות, פשוט לחיות.
ואז זכיתי באמת, גם מישהי באמת אמרה לי את זה, היא אמרה לי, מישהי שהלכתי אליה, היא אמרה לי: את צריכה איזה אימון בתחום הזה, תתחילי אימון בתחום הזה. מאוד עודדה אותי. מיד אחריה קיבלתי מייל מהרב. לא יודעת איך הגיע אליי אחד המיילים, והסתכלתי על אחד מהווידאוים. אני ממש זוכרת את זה. ישבתי עם שותפה שלי לדירה, הסתכלנו באחד האימיילים ואמרתי לה: אני הולכת לתוכנית הזאתי, תדעי לך, אני הולכת לתוכנית הזאתי. התקשרתי לרב, אני זוכרת, ואמרתי לו: אני הגעתי לקצה של הקצה, לתחתית של התחתית, וסיפרתי לרב, הרב אמר: באמת הגעת לתחתית של התחתית, אני מסכים אתך, ואז אמרתי: אני לוקחת את התכנית הכי יקרה שיש לך, הכי אינטנסיבית שיש לך, לא אכפת לי כלום כלום כלום, ואני רוצה שהקב"ה יראה שאני משתדלת, כי כבר אני לא יודעת עוד איזו השתדלות אני צריכה לעשות, אין לי מושג. אני עכשיו עושה את המקסימום, וזהו! זה הדבר האחרון. כאילו…
ואז באמת ברצינות, ממש ממש אבל ממש ברצינות, ראיתי את הווידיאוים, ועשיתי את המשימות, וכתבתי מיילים לרב, ושאלתי שאלות, יש המון שיחות טלפון ששיתפתי, ופשוט תמיכה אדירה ועצומה, ואני באמת באמת באמת מודה לה' שיש לי הזדמנות עכשיו לשבת מול הרב ולהודות, להגיד תודה על כל הזמן הזה, הזמינות הזאתי והעידוד הזה. קודם כל עידוד, פשוט עידוד. הייתי מתקשרת, הייתי מספרת אפילו על בחור שהוא רצה ואני לא רציתי, ככה הייתי משתפת את הרב, מעולם לא שמעתי מילה של ביקורת מהרב שאני לא בסדר, שעשיתי משהו לא טוב. זה פשוט היה… פשוט מעולם, מעולם לא, וכולם מסביבי כבר אמרו לי אלף ביקורות, וגם אני אמרתי לעצמי: איך יכול להיות, איך יכול להיות? את ביקורתית מדי, לא יודעת מה, כל הדברים שבעולם. לא בשלה, לא רוצה, לא יודעת. לא יודעת מה את מחפשת, לא יודעת. פזיזה, כל הדברים שבעולם. והרב פשוט רק עודד, רק אמר מילים טובות, וזה הקים אותי לתחיה. פשוט ככה, זה הקים אותי, כבר הייתי נראית שבורה, כבר באמת לא אהבתי את עצמי. הגעתי לשלב שלפעמים הייתי הולכת ברחוב, הייתי אומרת לריבונו של עולם, גם בעבודה הייתה לי תקופה קשה, הייתי הולכת ברחוב והייתי אומרת לה': תעשה לי טובה לשנינו, לכל העולם, קח אותי. בשביל מה? אין בי טעם, אין בי תכלית, אין בי שום תועלת. אני קמה לבד, אני הולכת לישון לבד, אין לי למי לדאוג, אין לי במי לטפל, גם בעבודה אז לא ממש הסתדרתי באותה תקופה, כאילו הרגשתי שאני לא עושה טוב בעולם, אז בשביל מה לחיות? כאילו, באמת בשביל מה? ותקופה מאוד ארוכה ככה, ובאמת התכוונתי לזה. הייתי קמה בבוקר ואומרת "מודה אני לפניך", ומיד אחרי זה, משפט אחרי זה: אבל תעשה לי טובה, קח אותי. ואם אפשר שזה יהיה היום. באמת. ממש ככה. באמת. גם בלילה הייתי אומרת "שמע ישראל" ואז הייתי אומרת: אבל בינינו, אין טעם. אז קח אותי, בוא נגמור עניין. כאילו… באתי לעולם – הבנתי, ניסיתי, לא הולך, כאילו לא הולך, אז קח אותי.
וכנראה שעדיין הייתה התקווה מבפנים, עדיין הייתה התקווה, אבל זה שוב, זה גלים. היו ימים כאלה והיו ימים של תקווה יותר. אתה שומע איזה סיפור, אתה שומע איזה משהו מחזק, אתה מתחזק. ואז באמת התחלתי לעשות עבודה מאוד מאוד מאוד רצינית עם הרב, באמת מאוד רצינית. אני זוכרת שמה שאמרתי: אני באה לקבל. אני באה עכשיו לקבל, אני באה בלי שום ביקורתיות ובלי שום שיפוטיות, אני באה בשמחה לתוכנית הזאתי, אני באמת כאילו קופצת למים. אני באמת קופצת למים, מה שיהיה יהיה. אבל האמת היא תכל'ס, מה שבאמת קיוויתי בטלפון, הרב אמר לי, אני זוכרת שהרב אמר לי: את באמת הגעת לתחתית של התחתית, בעזרת ה' זהו! אני אומרת: באמת, הרב, סמכתי על ה"זהו" הזה. אמרתי לעצמי: אם זה לא יקרה ה"זהו" הזה, אני לא יודעת מה אני עושה. כאילו ממש, אמרתי… באמת אמרתי לפעמים לקב"ה: הרב אמר שזהו זה. זה הרב אמר, זה לא אני, צדיק גוזר – הקב"ה מקיים. זה…
מה גרם לך להאמין בי?
אני מטבעי מאמינה באנשים, זה באמת… זה חינוך של אבא ואימא. אני מאמינה באנשים באופן טבעי, זה לא קשה לי כאילו להאמין. ורב מבחינתי זה באמת, כאילו, באמת, אני מאוד מאמינה. כאילו, רב מבחינתי זה באמת דבר מאוד מאוד מאוד גדול, אני מאוד מאמינה, מאוד מקבלת, זה תמיד היה. כאילו, מילה של צדיק בעיניי זה תמיד היה, כאילו – זה יקרה, זה יקרה. וגם קיבלתי באמת ברכה מרב מאוד גדול, שגם כן היא ליוותה אותי הברכה הזאת ברגעים הכי קשים. הוא ממש בירך אותי שזה יקרה, ואני כל הזמן האמנתי שהברכה שלו תתקיים. כאילו, ממש האמנתי… אני יודעת שהדברים סותרים, רגע ייאוש רגע זה, אבל… לא יודעת. מה שהרב אמר – לא היה לי ספק שזה יתקיים.
וזה לא היה נראה, יש לפעמים אנשים שאומרים את זה גם, במילים שלי לפעמים אני ככה תוהה, אם להיות כאילו, איך נגיד, משלה או מבטיח הבטחות שכאילו, לא זוכר אם דיברתי אתך על הזמנים, כן, בתחילת דרכי…
כן כן כן, היו זמנים. עברנו את הזמן הזה, זה לא בדיוק היה בזמן שהרב אמר, זה היה אחרי, אבל כן. אני נתליתי גם לפעמים בזמנים. אני זוכרת שהיה עד החגים, עד החגים, ואז אני זוכרת שהתקשרתי אל הרב ואמרתי לו: הרב, החגים הגיעו! החגים פה, ושום דבר לא השתנה! אבל כן, אז… זה אני זוכרת, עם החגים. כי באמת חגים זה באמת זמן… באמת. הרבה הרבה הרבה פחות צריך…
מה הדבר שחיזק? שאמרתי שזה יקרה בכלל או שזה יקרה בקרוב או שזה יקרה בתאריך מסוים או… מה הדבר ש…?
כל הדברים האלו. אני חושבת שגם אפילו כשהרב אמר תאריך – זה מאוד עודד אותי. כן, זה מאוד עודד אותי. כן כן כן. זה מאוד מאוד שימח אותי, מאוד עודד אותי. אולי כאילו באמת מהרב יכולתי לקבל, יותר לשמוע באמת "דד-ליין" כזה, כי לא הייתה שום ביקורת. מאנשים אחרים שהיו ביקורתיים אתה כבר לא שומע מהם כלום, אתה כבר אטום, אתה… יש לך אלרגיה לשמוע מה שאנשים אחרים אומרים. אבל באמת העידוד הזה… אני מאוד האמנתי, אני מאוד קיבלתי. כאילו… וגם, לא יודעת, אולי גם יש בי משהו קיצוני לפעמים, אבל… כאילו הולכת עד הסוף לפעמים על דברים, אז…
כן, זה גם… אני תמיד תוהה אם ה.. כאילו את, החוויה שלי שבאמת לקחת ברצינות מאוד
נכון
את כל ה… גם… סתם, מאז ברוך ה' אני עובד עם עוד כל מיני אנשים, ואני רואה… נניח, לא היה מצב שהייתי מתקשר אלייך או שאת היית מתקשרת, והיית באמצע משהו אחר, או נוסעת באוטובוס, או… תמיד… עכשיו, זה היה נראה לי מצד אחד מובן מאליו, כאילו מה, היא משלמת מיטב כספה, היא רוצה…
כן
אבל אני רואה שזה לא מובן מאליו
…אנשים אחרים
כן, יש אנשים… הם קובעים זמן, ולא נוח להם, ופתאום יש להם עוד דברים…
אבל אז באמת אני אספר, זה באמת מעניין: זה היה בראש סדר העדיפויות שלי. אבל ממש. אני כן חושבת שזעזע אותי ככה באמת החתונות של האחים הקטנים, שהייתי באמת מאוד מאושרת בשבילם, וגם ראיתי שטוב להם! ראיתי מול העיניים. בערב שבת באתי להורים, וראיתי, ראיתי את אחותי הקטנה עם בעלה, מאושרת אתו! אז אתה מאוד רוצה שזה גם יקרה לך. ואני זוכרת שהרב לפעמים היה מתקשר, לפעמים הייתי יורדת בתחנה מסוימת, יושבת באיזו פינה בצד כדי שיהיה בה שקט, מדברת עם הרב ואז עולה שוב על האוטובוס!
פשש…
עד כדי כך זה היה חשוב לי! עד כדי כך זה היה חשוב לי. פשוט ככה, פשוט בראש סדרי העדיפויות שלי. לא משנה מה, הייתי מקמבנת איזשהו משהו שכרגע אני אוכל עכשיו לדבר.
ומה שאני גם זוכר, כמעט תמיד כשהייתי שואל: האם נוח לך לדבר עכשיו, כמעט תמיד התשובה הייתה "כן".
נכון.
ולא הבנתי, מה אין לה עוד דברים שהיא עושה, תמיד נוח לדבר אתי?
הייתי מאוד עמוסה, הייתי מורה, עבדתי ביסודי, והייתי עובדת בלילות עד מאוחר, הייתי מאוד עמוסה והייתי גם נוסעת באוטובוס לדירה שהייתה רחוקה, אבל לזה – פשוט ראש סדרי העדיפויות. כמו שגם הייתי יוצאת לדייטים. גם ברגעים הכי עייפים של חיי. לפעמים הייתי יוצאת לדייטים כל כך עייפה שלא הייתי זוכרת את שם הבחור. פעם קרה שיצאתי לדייט ולא זכרתי את שם הבחור, דייט שלם העברתי בלי לזכור את שם הבחור, זה פשוט נורא ואיום! אתה גם כבר מיואש, אתה עובר כל כך הרבה, אתה עייף, כבר הייתי עייפה, עבדתי מאוד קשה, אבל הייתי יוצאת. כמו על אוטומט. ואז באמת בהדרכות של הרב, אני זוכרת את ההדרכה הראשונה שהייתה כל כך פשוטה, שפשוט שאלת: האם אתם יוצאים לדייטים לפעמים עייפים? פשוט אני זוכרת שהלסת נשמטה לי ואמרתי: וואלה, זה באמת נכון, באמת זה נכון! והרב פשוט אומר: אז אל תצאו לדייטים עייפים! אמרתי: וואו, לא לצאת? לא הייתי חושבת על זה לבד לא לצאת עייפה. מה זאת אומרת לא לצאת לדייט עייפה? כן, אם את באמת רצינית, את לא תצאי לדייט עייפה! כאילו, אז זה באמת נגיד, נגיד אפילו הדברים הפשוטים האלה שמישהו מהצד צריך להעיר לך, כי אתה כבר לא מתפקד! זה שלב שאתה כבר לא… עושים דברים מטורפים! עושים, כבר מאבדים את הצפון, מאבדים את ה… אתה כבר לא יודע מאיפה זה יבוא אז אתה…
אחד הדברים שגם לפעמים קשים לי, שאני מסתכל עלייך היום נגיד, אני אומר: בחורה כל כך רצינית, אז היא הייתה צריכה שאני אגיד לה דבר כל כך פשוט, ואני לפעמים מתבייש להגיד לאנשים דברים פשוטים, כי אני אומר: מה, בן אדם כזה צריך אותי שאני אגיד לא אל תצא עייף? הרי זה לכאורה מובן מאליו!
לא. זה פשוט לא לא לא. זה פשוט בדיוק בדיוק בדיוק מה שצריך. גם עכשיו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשאנחנו מתקשרים לרב להתייעץ אתו בעניינים של אנשים נשואים ברוך ה', הוא לפעמים שואל אותנו שאלות כל כך וטבעיות על… סתם על היומיום שלנו, על סדר החיים שלנו, פשוט זה מראה לי איך רבני ישראל פשוט דואגים כמו אבא, לילדים. כאילו, אנחנו באמת, רבנים זה פשוט כמו אבות שדואגים, פשוט… זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש. יש רב שפשוט, ממש, לפעמים אני פשוט שואלת אותו שאלה אחרת, הוא שואל אותי בכלל שאלה אחרת! כמו איזה אבא, לא קשור בכלל לשאלה ששאלתי. כן, אנחנו צריכים את זה. פשוט אנחנו צריכים את זה, פשוט ככה. ממש ככה.
וזהו. ואז באמת התחלתי לעשות עבודה רצינית, ובאמת הרב ליווה והייתי יוצרת קשרים, ונפרדת, ואף פעם הרב לא התעצב מזה. כאילו, תמיד, גם אני זוכרת שהייתה איזה פעם אחת גם איזה בחור שהרב ליווה, וחשב אולי זה זה, שאל אם לדחוף לזה וזה, ובסוף התקשרתי לרב, אמרתי לו: חתכתי את זה, די, לא רוצה יותר, נמאס לי, לא! אני זוכרת שהרב לשנייה שתק, ואז אמר לי: בסדר גמור, נמשיך קדימה, אנחנו מאמינים, הכול מאת ה', הכול מאת ה', מסתכלים קדימה, לא אחורה. ואני הייתי אלופה בלהסתכל אחורה. אלופה בלהסתכל אחורה, ולבכות, ובאמת… אלופה בלבכות. גם היו שנים אגב שהפסקתי לבכות, היו שנים שכבר לא בכיתי, וזו באמת הייתה תקופה של ייאוש מאוד גדול, שכבר באמת הדמעות לא ירדו. וגם לפעמים הייתי אומרת לקב"ה, הייתי מדברת בלילה, תמיד כל לילה הייתי מדברת עם ה' והייתי אומרת לו: בינינו, אתה יודע שאני לא מפסיקה לבכות. בגלל זה כבר לא יורדות לי דמעות, כי זה כבר נון-סטופ. כי זה כבר, כי הנשמה בוכה כבר בלי הפסקה בכלל. אז באמת כבר אין דמעות לבן אדם לבכות יום יום במשך שנים בכי אמתי, אז כבר זה בכי פנימי שהוא לא מפסיק. הוא לא מפסיק אפילו לא לשנייה, הוא באוטובוס, הוא בארוחת הערב, הוא בבית, הוא באוטו – הוא בכול מקום.
וזהו, ואז באמת עשיתי עבודה טובה עם הרב, באמת, הרבה הרבה הרבה עידוד, ואמונה, הרבה אמונה, ובאמת, הייתי כאילו ממש מסתכלת על הווידיאוים, ואני זוכרת שהיו ווידיאוים שאמרתי: זה וידיאו שמתאים לי. עד כאן תמלול. כי מאוד פשוט, אני גם יכולה להגיד את הדברים האלה, יש לי רקע טיפולי, אני גם יכולה להגיד את הדברים האלה, אבל לא יכולה ליישם כלום. ואני רואה עכשיו את הווידיאו הזה פעם חמישית, כדי ליישם אותו. פשוט ליישם אותו, בצורה הכי פשוטה שיש. זהו. פשוט ככה. וזהו.
ואז באמת הרב גם אמר שאולי כדאי לחזור למישהו שיצאנו בעבר, לבדוק את זה, לבחון את זה, והאמת, בעלי, אנחנו נפגשנו לפני שנתיים, וזה לא הסתדר אז, וניסינו שוב, וברוך ה' תוך זמן קצר אנחנו החלטנו שזה זה, ודווקא בתקופה הזאתי שחזרנו, דווקא לא הייתי בקשר כבר עם הרב. זה היה כבר אחרי באמת התוכנית, וקצת פחות היינו בקשר, וכאילו כבר לא יודעת, משהו היה מוכן, משהו התבשל.
מה שכן, אני זוכרת שלפני שפגשתי את בעלי בפעם השנייה, יצאתי עם בחור אחד כמה פגישות. מאוד התלהבתי, מאוד רציתי. ממש התפללתי על זה אפילו. ואחרי שלוש פגישות הוא אמר לי להתקשר והוא אמר לי שהוא לא מעוניין. ואז היה איזה רגע, אני ממש זוכרת, ואז גם הבנתי שאני נמצאת באמת במקום אחר, ואף פעם לא קרה לי ככה. כאילו אמרתי לעצמי: לא רוצה – לא צריך! ביי ביי, אני באמת לא מצטערת על זה. אין בי צער, אני באמת מרגישה שאני בידיים של ה', ואם ה' לא רוצה שהוא יתחתן אתי – אז לא יהיה לי טוב אתו! אז אין לי בכלל מה להצטער פה, זה דווקא דבר שמח. ואף פעם לא הרגשתי ככה. לא יודעת מה גרם לי להרגיש כזאת אמונה, ה' ריחם עליי כששלח לי כזה רגע של אמונה.
ואז ממש הרגשתי, יש פסוק בתהילים: "הרפו ודעו כי אני ה'", שהייתי קוראת אותו גם בתקופות קשות. פשוט אמרתי: אתה יודע מה, תעשה אתי מה שאתה רוצה, אני בידיים שלך. תעשה אתי מה שאתה רוצה, אני באמת, אני סומכת עליך, ובטוחה שיהיה טוב. לא רוצה לא צריך, שלום שלום. תוך שנייה, תוך שנייה בעלי הגיע. תוך שנייה! כהרף עין ממש. באמת כמו שאומרים, כהרף עין ממש, זה פשוט הגיע אחרי שסוף סוף האמנתי שזה יגיע, ההרף עין הזה. ההרף עין הזה באמת עובד, כהרף עין, רק אחרי שבאמת מאמינים בו. כאילו, באמת האמנתי בזה.
אז זהו, זו נקודה מאוד… אני חושב שהרבה, הרבה מאוד אנשים, וגם אני בעצמי, זו נקודה שמאוד חשוב לי לשמוע. לפעמים אנשים מרפים כי אין להם כוח, נגיד כמו שתיארת קודם,
כן.
תקופה ארוכה בחיים שלא יצאת לדייטים כי אמרת: אין כוח יותר.
נכון.
וגם אז לפעמים יש ניסים
נכון
שפתאום…
נכון.
אז אם את יכולה יותר להדגיש את ההבדל נגיד, את ההרפיה הזאת לבין מה שהיה אז, או בכל דרך שמתאים לך להדגיש את זה, כי אולי אני…
כן כן, אני הבנתי. בין הייאוש, אין לי כוח, לבין באמת אני נשענת. דווקא אני מרגישה שבאמת ההישענות הזאתי, ההרפיה הזאתי, היא באה מהמון כוח. היה לי כוח. צריך הרבה כוח כדי להגיד את זה. צריך כוח כדי להישען. וגם צריך כוח כנראה באמת כדי להישען על מישהו. הרי בחורה צריכה מישהו להישען עליו, לא יעזור כלום. בחורות צריכות מישהו להישען עליו, ובחורים צריכים בחורה שתעריך אותם, שתסתכל עליהם בהערצה. זה מה שהבחורים צריכים, וזה מה שהבחורות צריכות. ואם זה לא ככה בדייטים – את יוצאת עם בחור, את לא מעריכה אותו – אין לזה סיכוי לדעתי! אלא אם כן הולכים לטיפול ועושים עבודה על הערכה, ללמוד להעריך את הבחור. אבל זה לא צריך להיות כל כך קשה. ובחורה צריכה להרגיש שהבחור שלה הוא משענת, מכל הבחינות! ואם היא לא מרגישה את זה, מאוד קשה להתחתן ככה! קשה עד בלתי אפשרי להתחתן ככה.
וגם אני זוכרת עוד דבר – שהרב אמר לי שבפגישות את צריכה לשאול את עצמך אם כיף לך. זהו. שום דבר אחר לא! זה הוריד ממני טונות של דברים, כי כבר אתה… אתה יודע שזה מה שאתה צריך. אבל ככל שהשנים מתקדמות, וכל הזמן אומרים לך: תשבי, תבדקי, יש עיקר, יש טפל, תראי אם יש את העיקר, אם העיקר נמצא, ולא! הרב אמר לי, בגילי המופלג: לכי תראי אם כיף לך! ופשוט ככה הלכתי לדייטים. אני הולכת לראות אם כיף לי! ואתו היה לי באמת כיף מאוד! פשוט היה לי כיף מאוד. לא פחות מכיף, פשוט לא פחות מכיף! היה לי כיף להתגעגע אליו מפגישה לפגישה, והיה לי כיף להיפגש אתו, ולא היה מתח מתי הוא מתקשר, מתי הוא לא התקשר, כי גם הוא רצה, אז הוא התקשר אליי! ולא חיכיתי יומיים כדי שהוא יתקשר, וכל מיני כאלה דברים קטנים שהורסים אותך כשאתה במתח. זה לא היה, וזה היה צ'יק-צ'ק! ב"ה, זה פשוט היה נס! אנחנו… זה פשוט נס. אני חושבת שכל זוג שמתחתן זה נס. אבל.. למה היה לי את ההרפיה הזאתי?
לא יודע אם למה, זה טוב מה שאת אומרת. אני כאילו אומר שלפעמים, נקרא לזה בצורה קיצונית – זה לפעמים יכול להיות אנטי-תזה לכל מה שאני עושה, כי לכאורה, אני אשמח לשמוע איך את רואה את זה, כי אמרת כבר משהו מאוד חשוב קודם, שלכאורה כל מה שצריך לעשות זה לא כל הזמן לרצות. לפעמים אני אומר לאנשים, אני גורם להם יותר לרצות, והם כואבים, נמאס להם, הם מיואשים, ואני זה שגורם להם לרצות, ואז איפה ההרפיה? כאילו, ההרפיה היא לכאורה ההפך.
זה לא ההפך. קודם כל, כולנו רוצים מבפנים, גם מי שאומר שהוא כבר לא רוצה – לא מאמינה בזה. לא מאמינה לזה, כי אני הייתי שם. רוצים, פשוט כבר לא מאמינים. פשוט כבר לא מאמינים שיכול להיות טוב, ואז הם לא מאמינים שיכול להיות טוב אז כאילו לא רוצים. הרי למה לסבול? אף אחד לא רוצה לסבול. אבל לא נכון, כי הבדידות היא יותר קשה מהכול, לא יעזור כלום. וכן רוצים שיהיה טוב כשביחד כמובן. לא רוצים להתפשר. לשנייה אני לא מרגישה שהתפשרתי – להפך! אני מרגישה, ואני אומרת את זה בפה מלא, בלב מלא – קיבלתי הרבה יותר מכל מה שחלמתי עליו!
פשש!
קיבלתי הרבה, אני ממש… פשוט ככה! הרבה יותר מכל מה שחלמתי עליו. וזה לא שאין אתגרים, וזה לא שזו לא עבודה, וזה לא שאין דברים שצריך… זה הרבה יותר טוב מכל החלומות שלי!
ונגיד, כשאת אומרת את זה, זה גם דבר שהרבה אנשים שואלים את עצמם, נגיד חיפשתי איזה מישהו בגובה מסוים, בגיל מסוים, ברקע מסוים, ו.. נו, ובסוף הציעו לי, מי יודע מה, נגיד… לא יודע. רציתי תמיד בחור רווק והציעו לי בחור גרוש, סתם.
אני חושבת שזה באמת נכון, אני חושבת באמת, גם אנחנו שנינו, יש בכל אחד מאתנו דברים שהשני אמר: אין סיכוי, בחיים לא. אני מאוד מאמינה בזה. כן, כן, לפעמים יש הפתעות, ולפעמים יש הפתעות מצוינות, ממש ממש ממש, וכן, אני מאוד מאמינה בהפתעות. אבל אני יודעת על עצמי שכן הייתי פתוחה במהלך השנים לפגוש… זאת אומרת, יצאתי עם כ-ו-ל-ם. יצאתי עם כל מי שהציעו לי כמעט. זה גם משהו שהיה קשה לי באיזשהו שלב. באיזשהו שלב אמרתי – רגע, אני צריכה לעשות איזשהו סינון. זה גם מתיש לצאת עם כולם. צריך לעשות איזה סינון. אז כן, אני חושבת שצריך לדעת דברים בסיסיים שמאוד מאוד חשובים, וכן לברר אותם קודם, אבל להיות פתוחים כאילו… נגיד אם היו מציעים לי, אני חושבת, בחור חילוני, באמת אני חושבת שלא הייתי מוכנה לזה. הייתה תקופה בחיים אולי שכן, אבל ככל שהתבשלתי אמרתי: לא. לא לא לא, לא.
אני גם זוכרת שמישהו, גם כן, זמן קצר לפני שהתחתנו, מישהו מאוד יקר, ידיד של המשפחה שלנו, חבר טוב של המשפחה, איש מבוגר שמכיר אותנו מאוד טוב, הכיר לי בחור, וגם התקשר לשאול איך ומה נשמע וזה, מישהו שבאמת אני סומכת עליו, באמת הכיר לי בחור נפלא וטוב, רק מבחינה דתית אנחנו באמת מאוד רחוקים, הוא במהלך השנים מאוד נחלש וזה. ואני לא רציתי. ואותו איש התקשר אליי, אמר לי: תגידי לי, את נורמלית?! את יודעת שהוא רצה אותך? איך העזת להגיד לו לא? מה, תגידי לי מה נראה לך, מה את חושבת את עצמך…
מה את בחורה בת 18 שיכולה להרשות לעצמך את מי לפגוש?
כן, בדיוק. ואני אמרתי לו: תראה, אני בסוף החיים שלי מתכוונת להיות יותר קרובה לקדוש ברוך הוא ולא יותר רחוקה ממנו. אני מכירה את עצמי, אני באמת מאוד מושפעת. אני מהנשים המושפעות באמת, אני אלך אחרי בעלי, אני מכירה את עצמי. אני אתו אתדרדר, אני יודעת את זה. אני מאוד מושפעת, בחור מושך אותי למעלה, מוריד אותי למטה. אני אתו אתדרדר! לא רוצה, רוצה בסוף החיים להיות יותר קרובה לה'. והוא אמר לי: את מדברת שטויות במיץ עגבניות! הוא בחור טוב, יש לו לב טוב, את יכולה לבנות אתו בית! וממש כעס עליי, פשוט כעס עליי.
פשש…
ואיך הוא שמח באירוסין שלנו… זה, בעלי הוא חזק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד… הוא ככה קרץ לי, והייתה לו נחת רוח, והרגשתי ש… זה היה ממש זמן קצר אחרי השיחת טלפון הזאתי, הוא כל כך היה בשוק כשהודעתי לו שאני מתארסת, ובאמת ממש שמחה גדולה.
אז כאילו זה נגיד משהו ש… והיו לי דפיקות לב כשאמרתי לאותו בחור "לא". ממש הרגשתי שאני עושה… ממש היו לי דפיקות לב, לא ידעתי אם אני עושה טוב או לא טוב, אבל הייתה לי ממש אפילו התלבטות, כאילו לא הייתי שלמה עם זה לגמרי. אבל אני זוכרת שאז התקשרתי לרב, וחיזקת אותי, ובאמת מאוד חיזקת אותי, ושמחתי.
אבל כן אני רוצה להגיד משהו שלא קשור לדייטים. אני בעקבות הדייטים החלטתי שאני עושה חשבון נפש, וזה משהו שאני לא ככה אפרט פה, אבל הרב יודע. עשיתי חשבון נפש גדול עם עצמי במהלך כל השנים האלה והסבל הזה, באמת אולי משהו במעשים שלי לא… אדם צריך לעשות חשבון נפש. וגם הרב הזה שמאוד מאוד בירך אותי אמר לי. הוא אמר לי: וגם צריך לעשות חשבון נפש. ואז ישר הוא אמר לי על עצמו, הוא אמר לי: אני… דבר קטן… ישר אני אומר, מה, אולי שכחתי ערבית, אולי התעכבתי בערבית, אולי… ככה, ממש, הוא אמר לי: אני כל הזמן שואל. ובאמת יש משהו, שביני לבין עצמי תמיד ידעתי שאני צריכה לתקן את הדבר הזה. שקשה לי אתו, שיש לי סבל אתו, ועשיתי לאט לאט שינוי, לאט לאט תיקון, שבכלל בכלל בכלל לא קשור בדייטים ולא קשור בבחורים, קשור בי ובעוד משהו אחר שהייתי צריכה לתקן כי ידעתי שאני לא עושה את רצון ה' בדבר הזה בכלל. ועשיתי את זה, התחלתי לעשות את זה, והתחלתי כבר להרגיש יותר טוב עם עצמי.
זוכרת שפעם אחת הלכתי ברחוב וממש עשיתי ככה איזה משהו טוב בדבר הזה, ראיתי איזה שיפור, איזו התקדמות, משהו שלא האמנתי שיכול לקרות, אמרתי לה': אני עובדת אותך! אם אני עכשיו ירדתי לעולם רק בשביל הדבר הזה, וגם אם אני לא אתחתן, וזכיתי עכשיו לעשות את התיקון הזה, דיי, טוב לי, טוב לי בעולמך, פשוט טוב לי לעבוד אותך! אני העבד שלך! וטוב תן לי, תן לי עוד כוח לתקן את הדבר הזה, ולא אכפת לי כרגע מבחורים! וזה גם כן גם דבר שעזר לי בהרפיה הזאתי, ה"הרפו ודעו כי אני ה'". גם זה הקרין על הדייטים. כאילו, כל הזמן אני אומרת: לא, לא יכולתי לסבול ביקורת, אבל ביני לבין עצמי, ידעתי לתת לעצמי את ה… הביקורת שאדם יודע מרת נפשו ואדם יודע במה הוא לא טוב, הוא לא צריך לשמוע את זה מאחרים, כל אחד יכול לשאול את עצמו אם יש משהו… כאילו… כל הזמן. כאילו, בחיים אני לא אגיד לאחרים כזה דבר: תשאלי את עצמך אם יש משהו שאת צריכה… לא! אדם יודע את זה לבד.
כן, גם אני זוכר… אני לא בטוח שאנחנו מדברים על אותו דבר אבל נדמה לי שכן,
אוקיי
אני זוכר שאני הרגשתי שזה אפילו זרק אותך למקום של "אני לא בסדר"
נכון
רגשות אשם…
נכון, נכון
ואני הרגשתי שהתפקיד שלי זה, איך אומרים, להיות הבעל שם טוב שבעניין כביכול.
זה מאוד… נכון, נכון, וזה גם… נכון, כל התיקון הזה שלי היה בליווי של הרב. כלומר, זה התחיל קצת קודם, זה היה בליווי של הרב, הרב מאוד חיזק, כי היו לי המון המון המון ייסורי מצפון בעניין הזה, והרב אמר: אין מה, אין מה, קדימה, קדימה, להסתכל קדימה, להסתכל קדימה, אז מחר לא לעשות את זה, את זה לא לעשות… כאילו…. היו לך שוב, היו לך את כל הסיבות הכי טובות שבעולם להתנהג כמו שהתנהגת, לעשות מה שעשית
כן
היו לך את הסיבות האלה. תפסיקי להלקות את עצמך כי זה לא יועיל, זה לא יועיל. וכן, זה היה דבר שהיה מאוד חשוב להגיד אותו. כאילו, אני מרגישה ממש שזה, זה דבר מאוד גדול שעכשיו שאני אומרת, זה סוד מאוד גדול, כאילו ש… ממש, זה משהו שידעתי שאני עושה לא בסדר, ולא האמנתי! הוא גרם להרבה סבל וייסורים, ולא האמנתי שאני אוכל לתקן את זה! לא האמנתי שאני אוכל להיות יותר טובה בעניין הזה, ואני כן יותר טובה בעניין הזה ברוך ה' היום, ולא הייתי בכלל חולמת שהיום אני אהיה במצב הזה. אחרי שהקלטת תפסיק להקליט אני אספר לרב יותר. אבל…
וואו. כן, טוב, זה מסקרן… ובעצם את אומרת, כאילו, אם אני מבין נכון, שאת מתכוונת להגיד שבאופן… נקרא לזה נגיד "הפוך על הפוך", אבל יש משהו ב… נקרא לזה תיקון מוסרי-רוחני, שעזר לך.
כן כן, ויותר מזה. גם החתונה שלי הייתה הרבה יותר שמחה בעקבות זה. אם לא הייתי עושה את כל הדבר הזה, את כל התהליך הזה, לפני חתונה, החתונה שלי הייתה הרבה יותר עצובה מכל מיני בחינות. כאילו אני ממש מרגישה שהקדוש ברוך הוא באמת ריחם עליי, מה זה ריחם עליי, כאילו החזיק את החתונה – עד שאת תעשי את התיקון הזה. אחרת כאילו חבל, חבל עלייך. חבל עלייך. את תסבלי, גם בחתונה ו… כל מיני דברים…
כן. אני כאילו… באו נגיד, הצד השני, למרות שאת יודעת… איך אומרים, 70 פנים עם כל אחד, אני מרגיש שלפעמים מה שאנשים צריכים לשמוע זה בדיוק את הדבר ההפוך, כלומר את ה… כמו שאמרת מאוד יפה, ולכן זה מעניין אותי איך את רואה את זה, כי אני בדיוק מרגיש שאנשים צריכים לשמוע שהם טובים כמו שהם.
נכון.
ואם אנחנו כביכול אומרים להם: תשמע, אתה חייב למצוא איזה… כמו שאמרת, לכל אחד מאתנו יש איזה שק של שרצים ש…
נכון נכון
ואז בעצם… ואז זה שוב חוזר ל"אני לא בסדר, אני…"
נכון. אתה אומר זה שהרב היה הבעל שם טוב, באמת הבעל שם טוב שאמר לי באמת נשמתך מבפנים מבפנים היא טובה והיא טהורה, ואת בתו של הקדוש ברוך הוא, והוא אמר משפטים כאלה, את בתו של מלך מלכי המלכים
כן
מה את חושבת, שהוא לא דואג לך?! מה את חושבת, שהוא לא דואג לך, שאת לא טובה? מה את לא טובה? את טובה! זה גם עזר לי מאוד בתיקון הזה. שוב, אם הייתי שומעת באמת בכיוון של נו נו נו, נו נו נו אוי ואבוי לך את לא בסדר – לא היו לי כוחות לעשות את התיקון הזה. ה"נו נו נו" הוא אצלי מבפנים, אני לא צריכה את ה"נו נו נו" הזה מבחוץ, הוא כבר שנים חזק אצלי מבפנים. לא צריכה אף אחד. אבל באמת רק צריך עידוד עידוד עידוד, ולכן גם, אני לא חושבת… אני לא חושבת שיש שום תועלת בלבוא לבחור רווק ולהגיד לו תעשה חשבון נפש. היחיד שהייתה לו את הזכות להגיד לי את זה, ובאמת, כאילו, אני אומרת את זה בכבוד רב, זה באמת אותו רב. זאת אומרת, כשהרב הזה אמר לי ובירך אותי, אמר לי ככה: את צריכה חשבון נפש – אין לי מה להגיד. ממנו קיבלתי את זה קבלה מוחלטת. זה איש צדיק מאוד, שגם בעצמו עבר הרבה מאוד בחיים, הוא היה דוגמה חיה בעיניי למישהו שמתגבר על דברים, וממנו יכולתי לקבל. הוא ממש סמל ודוגמה בעיניי לאדם שמתגבר על דברים קשים. ממנו יכולתי לקבל את זה, לא מאף אחד אחר. גם הוא רב גדול, צדיק מאוד גדול, יש לי כבוד מאוד מאוד מאוד גדול לצדיקים, אז כאילו זה באמת משהו ש… ודווקא לא הייתי הולכת לבקר כל כך הרבה רבנים בתקופת הרווקות, לא לכל כך הרבה רבנים, דווקא זה לא. מערת המכפלה כן, זה כן.
בוא נגיד שאם אנחנו ככה רוצים לקראת סיום להגיד לאנשים מה באופן מעשי, ממש צעדים מעשיים שאת אומרת, לאור ניסיונך הכואב, הרב, אם הם רוצים, לצורך העניין, עכשיו אנחנו לפני פורים, אז אני מוצא שלהרבה אנשים פורים הוא משמעותי, יש כאלה שפסח משמעותי, וחגים הם רגעים…
זמן קשה מאוד. שוב, באמת, רק מי שחווה, וכל שנה זה באמת נהיה יותר קשה, וזה קשה, ואני אומרת…
אנחנו רוצים שבפורים הבא כבר…
הם יהיו במקום הפוך
כן, יהיו במקום אחר…
ונהפוכו
כן, ונהפוכו.
ממש. מה אני אומרת? להקשיב לרב אוריאל שאומר שאתם טובים. אתם טובים, תצאו לדייט בתחושה שמי שיתחתן אתכם יזכה בכם, לא פחות מזה, תשאלו את עצמכם אם כיף לכם בפגישות, תגידו לעצמכם בוקר בוקר מול המראה שאתם טובים, להתפלל, אין אין אין, זה "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", זה אני חיה על פי זה באמת, ממש ככה.
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", פשוט ככה. תשובה – כל אחד יודע על מה הוא צריך לחזור בתשובה, אף אחד לא צריך להגיד לו. תפילה – תפילה, מקסימום שאתם יכולים תעשו. הכותל – הוא מצוין, יש שם שכינה, לא יעזור. ממש! יש ערך לדברים האלה! יש ערך עצום לדברים האלה! אנחנו לא סתם עם ישראל, לא סתם יש בית מקדש, בית הוא כמו בית מקדש קטן, לא סתם. יש בו שכינה, יש שכינה בתוך בית, כמו בית מקדש. לא סתם שוברים כוס בחתונה, אף פעם לא הבנתי את זה, עכשיו באמת אני מבינה את זה. אני מבינה את זה באמת. באמת. "ותשובה ותפילה וצדקה" – גם צדקה. זה גם צריך לתת תמיד.
אבל באמת – לחשוב שאתם טובים, לחשוב שמי שיתחתן אתכם פשוט יזכה בכם, וזהו. פשוט זהו. לא צריך יותר מזה. לצאת בכיף, לחפש כיף, ולחשוב שאתם טובים.
ואם מישהו היה אומר לך את זה לפני 5 שנים, אז היית מתחתנת לפני 5 שנים?
אני לא יודעת. הלוואי שהיינו מתחתנים קודם, הלוואי שהייתי עושה את התיקונים שלי קודם, כל שנה מאוד העיקה, אני לא אשקר, על זה אני לא… אני אומרת פה באמת: הכול לטובה, תודה לה', אני מאוד… אני אומרת את זה עם הרבה הודיה. השנים האלה – כן – כואב עליהן. לא אגיד ש… אם היינו יכולים לעשות את הכול מוקדם יותר – הלוואי. אבל זה לא סותר את זה שאנחנו מודים מאוד מאוד מאוד. זה שנים קשות. שנים קשות. לילות קשים, בקרים קשים. חגים… אבל באמת באמת, צריך גם להאמין שהכול יכול להיות, הכול יכול להיות, ונהפוכו, באמת הכול יכול להיות.
יש משפט כזה: "אין מזל לישראל" – למה? כי הם מעל למזל. הם מעל המזל. באמת. עכשיו אני אומרת, אני התחתנתי בגיל 31, ושכולם ישמעו, וזה ונהפוכו מאוד גדול! זה גיל שכבר זהו, שכבר מיוסרים בו. כל מי ש… שלא תחשבו שאני מדברת, לא יודעת מה, מי ששומע אותי וחושב שזה, גם אם מישהו קצת יותר גדול, כבר בגיל 31 כולנו היינו מיוסרים, כולם, אין מי שלא מיוסר בגיל הזה, אני יודעת למה. ו…
ומה?
פורים שמח!!!
טוב, יופי. ואולי עוד משהו לסיום. את אומרת שהכרת את בעלך לפני… עכשיו זה סבב שני מה שנקרא.
נכון, נכון.
את יכולה למקד לאנשים… קודם כל יש בזה כמה דברים שהייתי רוצה לשמוע.
כן.
אחד זה מה את מרגישה, כלומר מה שמתאים לך כמובן לשתף ומה שהוא מסכים…
כן, כן
מה את מרגישה שהשתנה בין הפעם הראשונה שנפגשתם לפעם השנייה? כי אני מניח שיש להרבה אנשים… אחד הדברים זה באמת מה שאמרת… טוב, לא נדבר..
מחשבות על…
קשרים מהעבר, כן
נכון
איך לדעת גם למי לחזור, ואיך לחזור, ואיך לגרום לפעם השנייה כן להצליח אם רוצים, או אם לא רוצים…
האמת היא באמת שהתשובה, זה מדהים, התשובה היא שוב ב"כיף". יצאתי אתו אז שתי פגישות. לא אשקר, היה לי כיף. זכרתי אותו כל ה… זה היה לפני שנתיים, זכרתי אותו במהלך השנתיים האלה. היה לי כיף, אבל היו דברים שחשבתי שיהיה לנו קשה – שאנחנו לא מתאימים, שלא מסתדר, פערים בינינו. כל מיני דברים כאלו. ובאמת חשבתי שלא נסתדר. וקרו כל מיני דברים, זאת אומרת גם אחרי שאני… זאת אומרת גם הרגשתי, ידעתי שהוא מעוניין בי, שהוא רוצה, וכאילו בהתחלה… היום אני יכולה להגיד, בהתחלה כאילו אני פחדתי והפסקתי, אבל היום אני יכולה להגיד: אני בעצם רציתי אבל פחדתי, זה לא שרציתי להגיד לא, רציתי מאוד, לא פחות ממנו, בפירוש ככה, ואז אחרי שנה מישהי אחרת ניסתה… אנחנו הכרנו דרך ישפה, ללכת לישפה גם.
שכולם ישמעו…
ואז… כן כן כן, תודה גדולה לישפה, אמרנו להם תודה, בלי נדר אנחנו רוצים להתנדב שם
זה פה קרוב…
כן. ואז, שנה אחרי שהכרנו, מישהי אחרת חשבה להכיר בינינו. וככה זה שאותה מישהי, שמישהי גם כן שאנחנו סומכים עליה ואוהבים אותה חשבה על זה, זה ככה עורר איזה משהו, וגם לא נפגשנו אז באותו זמן וכבר לא היינו פנויים, לא… ואחר כך באמת חזרנו שוב דרך אתר שליש גן עדן. אנחנו ניסינו… עברנו הכול. באמת חבר'ה – עברנו הכול. כל הייסורים וכל הדרכים בדרך ל… אינטרנט, ישפה, שדכנים, עניינים, טיפולים, הכול, הכול. פשוט הכול. אני לא חושבת שיש משהו שקיים שלא ניסינו ולא עשינו.
לא דיברנו על כל קברי הצדיקים בארץ ובעולם
ודאי שקברי צדיקים. ודאי. יש… אבל זה, בקטע הזה, כל אחד שיעשה באמת מה שכוחות הנפש שלו אומרים לו. יש לכם כוח לזה, אין לכם כוח לזה, כאילו באמת זה… אם אין כוח ללכת להתפלל בלי, כאילו… בלי לב… לא יודעת… כשלא היה לי כוח לא… ואז באמת ניסינו שוב, ותיק-תק, פשוט תיק-תק. באמת. תוך זמן מאוד קצר, זהו, נהיינו נשואים. נס, באמת. ניסים קורים.
כן. זה באמת… אני אוהב להגיד לאנשים, יש אנשים שאומרים לי: אם אני אהיה בקשר, אני אבקש ליווי. אבל עכשיו כשאני לא, אז אני, כאילו, מה תלווה אותי, מה, לאן?
לא נכון לא נכון, כי אתה בא עם כוחות נפש, ואתה בא עם רצון, ואתה בא לעולם שלם, אז בטח שצריך תמיכה. וגם כשלא יוצאים לדייטים צריך את התמיכה הזאתי. איך לבוא לדייט הבא, איך להתעודד בזמן הזה של לבד, ואז באים לדייט הבא יותר שמחים, יותר מעודדים! אם אני באה בדיכאון לדייט – לא יעזור כלום, זה משדר. אני הייתי גם יושבת לפעמים מול בחורים מדוכדכים. זה דחה אותי! זה לא הקסים אותי באף צורה. אם בחור היה מדוכדך הדייט, הייתי רוצה לקום וללכת באותו רגע. ואין לי ספק שגם הרגישו ככה כשאני הייתי בזה. ובאמת באמת פגשתי את בעלי בתקופה באמת שהייתי גם יותר שמחה מבחינת עבודה. באתי עם מצב רוח, באמת הייתי כבר עם מצב רוח יותר טוב, לא הייתי כל כך מיואשת. וגם הוא בא שמח, ובאנו שמחים בלי קשר אחד לשני בכלל. זה כן חשוב. ומי שהוא מיואש, ובאמת כבר רוצה להיות שמח, אז זאת חתיכת עבודה. זאת חתיכת עבודה להיות שמח. וצריך להיות שמחים באמת בעבודה, כאילו אפילו יש וידיאו שהרב אומר: תשתדלו לעבוד במשהו שמשמח אתכם, אפילו כזה דבר, זה באמת חשוב! ובאמת חשוב לעשות ספורט, לאכול טוב, לא להיות עייפים כל הזמן! דברים מאוד פשוטים ומטומטמים, אבל מי שהוא כבר מסכן, שהוא כבר בתהום, הוא כבר לא… אני לא תפקדתי טוב, לא שמרתי על עצמי טוב. היו שנים שלא אכלתי טוב ולא ישנתי טוב, דברים מאוד בסיסיים, כל היום הייתי אוכלת שטויות, אפילו דבר כזה. זה גם לא טוב לבנות, זה הורס את הגוף! בנות צריכות לשמור על עצמן בריאות! אפילו דבר כזה. לא… הייתי גרה בדירה לבד, אני לא אטרח לבוא לבשל לעצמי ארוחה. לעצמי אני אבשל? לא. אז לאכול שטויות. אפילו כזה דבר. צריך להתרפא.
ואז באת בריאה ושמחה, ואת אומרת שזה הצליח הרבה יותר בקלות.
כן כן, בפירוש.
ואז קרה הנס.
כן כן כן, כאילו צריך לעשות עבודה ללא קשר לבחור שמחכה.
ואז קרה הנס. הרגשת אותו ו…
כן, כן. זה באמת נס, ואני באמת מאמינה שלכולם… כאילו לא הייתי… באמת זה מאמינים שהכול יכול להיות, באמת הכול יכול להיות. כאילו… אני גם הייתי מאוד מעודדת תמיד מסיפורים, לכן אני גם מספרת את הסיפור בפתיחות, אני בן אדם פתוח מטבעי, אבל…
אפשר לספר את התאריך של היום ואת התאריך שלצורך העניין… מתי הרגע האחרון שלא היה ביניכם קשר? כלומר, שאנשים יבינו שזה באמת היה מאוד מהר?
אנחנו נפגשנו והיינו נשואים אחרי בדיוק חודשיים. חודשיים אחרי שנפגשנו – היינו נשואים. יצאנו קצת פחות מחודש, התחתנו תוך חודש. התארסנו, מיד, חודש אחרי האירוסין, התחתנו. ארגנו חתונה תוך חודש אחד.
תוך חודש מיום האירוסין?
תוך חודש מיום האירוסין, אפילו קצת פחות מזה, התחתנו קצת פחות מחודשיים. ארגנו חתונה, וזה גם נס, חבר'ה. לא צריך הרבה בשביל… אבל הרבה עזרו, אנשים טובים עזרו כי זה באמת מטורף לארגן חתונה בחודש, אבל הנה, גם זה חתיכת נס, הכול אפשרי, באמת, אין דבר העומד בפני הרצון, אין לי מה להגיד, זה, אני לפעמים באמת מסתכלת אחורה – אני לא מאמינה, אני לא מאמינה. פשוט לא מאמינה. אני זוכרת שאיזה שבועיים אחרי קמתי בוקר אחד ואמרתי: זה אמתי? אני לא… פשוט לא, ממש… מיששתי את הבית, אמרתי: זה לא ייאמן! כן.
וואו! מדהים ומרגש!
כן.
ותודה רבה! היינו יכולים להאריך עוד הרבה, אבל באמת…
בשמחה רבה
מאוד כיף, תודה רבה!
תודה רבה לרב על הכול, על הכול, שבלעדי התוכנית לא הייתי יכולה לעשות את זה, ובטח בטח לא הייתי יכולה לעשות את זה כל כך מהר. פשוט… לא יודעת.
איזה כיף לשמוע! אז…
אין מספיק מילים, באמת, אין מספיק מילים כדי להסביר.
ונאחל ונייחל, שכל מי ששומע אותנו יקרה לו נס כזה או דומה!
אמן! אמן! מהר מהר! אמן.
אז תודה רבה לרעות ותודה רבה לבעלך, ותודה רבה לה' יתברך, ופורים שמח ובשורות טובות לכולם!
נשמח לסייע גם לך
רוצה להצטרף?
להצטרפות מיידית לתכנית 100 ימים למציאת אהבה באחריות
לפרטים נוספים על ליווי אישי לחץ כאן