לאוריאל היקר מאוד מאוד!
אז המכתב הזה מחזיר אותי כמעט שנתיים אחורה, אל אותו היום בו הגיע אליי מייל מאתר הכרויות "שליש גן עדן" על מפגש ברמת גן על הדרך להימנע מדייטים מיותרים ולמצוא זוגיות מאושרת..
לפי מה שזכור לי ראיתי את המייל באותו היום בו התקיימה הסדנה, סיפרתי על זה לעוד חברה בעבודה (גם רווקה מיואשת כמוני) והחלטנו בדקה ה-99 שאנחנו נוסעות.. זוכרת אפילו איך עשינו את הרישום בפלאפון לסדנה אחרי שכבר עלינו על האוטובוס לכיוון ת"א..
במפגש היו המון בחורים ובחורות, הקשבתי בסקרנות לדבריך וכבר כשישבתי שם היה לי ברור שאני נרשמת לקורס "קפיצת הדרך לזוגיות מאושרת"… לא הצלחתי להבין למה אחרי ששמעתי כ"כ הרבה הרצאות על נושא מציאת הזוגיות מטובי המרצים (וגם קיבלתי מהם ייעוץ אישי לא פעם) התלהבתי מהקורס. במהלך לימודיי האקדמיים שילבתי לימודים במדרשה תורנית לבנות ושם שוחחו איתנו המון על הנושא, כשהתחלתי לצאת לדייטים הרגשתי מאוד "מוכנה" ותמיד חשבתי שזה שעדיין לא מצאתי זוגיות (בגיל 27 אחרי 5 שנים של יציאות לדייטים) זו פשוט איזושהי גזירה ולא עוד משהו שאני יכולה לעשות\לשנות כי באמת עשיתי את כל מה שייעצו לי…
בקיצור, לא יודעת מה 'תפס אותי' וגרם לי להירשם לקורס.. ולנסוע כ"כ רחוק (מב"ש.. בתחבורה ציבורית למתחם הבורסה ברמת גן בשיא החורף) אבל משהו בדברים שלך הותיר בי רושם שאני הולכת לקבל כאן משהו שהוא לגמרי שונה ממה שקיבלתי עד עכשיו… לא עוד שיחות ואמירות שנשמעות מאוד נכונות אך בפועל ראיתי שלא עזרו לי, אלא תהליך אמיתי לשינוי והחלטתי שאני הולכת על זה בכל מחיר.
בתקופה בה התקיימה הסדנה.. מלבד המפגשים הייתה גישה לאתר בו היו הרבה משימות וגישה להמון חומרים נוספים, כתובים ומצולמים. עברתי ממש על הכל.. שמתי לכמה חודשים את כל מה שקשור בסדנה במקום הראשון בחיי ואת כל השאר הזזתי הצידה.
היו כ"כ הרבה נקודות בהן הצלחת להאיר את עיניי ואני בטוחה שהן שגרמו לי (בסיעתא דשמיא כמובן) להגיע לאן שהגעתי…
במפגש הראשון ביקשת שנכתוב את כל הסיבות שבגללן לדעתנו לא מצאנו זוגיות ולחלק אותן לשתי קבוצות: סיבות שתלויות בנו וסיבות שאינן תלויות בנו. אחרי שכתבנו החלטנו שאנחנו כרגע מניחים בצד את כל הסיבות שאינן תלויות בנו ומתמקדים רק בסיבות שיש לנו השפעה עליהן.. לא כי הסיבות הללו לא נכונות, אלא פשוט כי אין לנו שליטה עליהן וכל התעסקות בהן רק מייאשת וממש לא מקדמת לשום מקום. נשמע כ"כ פשוט, אך אני חושבת שזה משהו ששיחרר בי הרבה דברים לא טובים, וכמובן כיוון אותי למקומות שיכולים לקדם אותי להשגת המטרה.
במהלך השנים בהן ציפיתי למצוא את בן זוגי האבוד הייתי טרודה לא מעט במחשבות על כך שלא מצאתי זוגיות עד עכשיו כי התחלתי לצאת לדייטים בגיל יחסית מאוחר ולכן נשארתי רק עם בחורים שהם סוג של 'ברירת מחדל' ואם הייתי יוצאת בגיל צעיר כמובן שהייתי מוצאת בקלות בחור טוב ונישאת באושר. חשבתי הרבה על כך שאולי בגלל שהתחזקתי מבחינה דתית בדיוק בגיל בו התחלתי לחפש זוגיות, יצא שלא ממש השתייכתי למעגלים החברתיים הנכונים ואז פשוט לא קיבלתי הצעות מאנשים שמכירים אותי באמת אלא בעיקר מחברים לא קרובים, שדכנים וכו'.. והסיכוי למצוא ככה הוא כמו למצוא מחט בערימה של שחת.. חשתי לא מעט כעס על חברים וחברות שהתחתנו וכבר לא אכפת להם ולא עושים מאמץ לנסות ולהכיר לי מישהו נורמלי.. וכן על כל שיטת ההיכרויות בציבור הדתי שלא ממש מאפשרת להכיר באופן ספונטני..
האנרגיה שלי הייתה מכוונת בעיקר לשם, לרחמים העצמיים שהרגשתי ולמחשבות שלא יכלו לקדם אותי לשום מקום. ברגע שעשיתי את ההחלטה לכתוב את כל אותם דברים ולהחליט שאני מניחה אותן ומשתחררת מכל אותן מחשבות ורגשות שליליים הרגשתי הקלה מאוד גדולה והתחלתי להתמקד בדברים אחרים לחלוטין.
זוכרת שבמשימות שעשיתי באתר הייתה התייחסות קודם כל לעצמי, לרגשות ולמחשבות שלי לפני שאני מתחילה קשר בכלל.. פתאום נחשפתי לתובנה מאוד פשוטה, אך כזו שפחות שמתי לב אליה קודם.. והיא שאני מביאה לקשר קודם כל את עצמי ואם אני נמצאת במקום של רגשות שליליים ומחשבות שליליות זה מה שאני משדרת כלפי חוץ אפילו בלי להתכוון.. ומי ירצה להיות בקשר עם אדם שזה מה שהוא מקרין החוצה? (כמו שגם אני לא הייתי רוצה לצאת עם אדם שזה מה שהוא משדר) ושוב.. הרגשתי רגשות כאלו כתוצאה מהמצב אליו נקלעתי, אבל זה מן מעגל קסמים שהייתי חייבת לצאת ממנו.. להבין שזה לא העיקר לצאת לעוד ועוד דייטים ולטעות שוב שוב באותן טעויות..
לעבוד על עצמי בנקודה הזו עוד לפני שאני מתחילה קשר.. וכך עשיתי.
באחד המפגשים בקורס התבקשנו לכתוב את כל "רשימת המכולת שלנו" ואחרי זה עברנו סוג של תהליך בו ניסינו להבין מה מתוך הקריטריונים ברשימה באמת נצרך לנו לחיות כדי לחיות בזוגיות מאושרת ומהם קריטריונים שהם פשוט איזשהו צורך יותר של הסביבה, יותר דברים שהרגילו אותנו לחשוב שהם חשובים, או סתם דברים שנראה לנו שהם מאוד משנים, אך לאחר מחשבה מעמיקה אנחנו מגלים שהם לא באמת אלה שישפיעו על רמת האושר בזוגיות שלנו.
התרגיל הזה עזר לי מאוד מאוד, פתאום הבנתי שהרבה דברים בגללם פסלתי הרבה דייטים והצעות (בגלל רמה דתית מסוימת, השקפות כאלה ואחרות, השכלה, עיסוק ועוד..) וקיבלתי הרבה לגיטימציה לכך מהסביבה שלי, כך שחשבתי שאני צודקת לחלוטין.. הבנתי (אבל באמת) שהם ממש לא הגורמים למידת האושר בזוגיות שתהיה לי.. ולהיפך, דברים אחרים שפחות התייחסתי אליהם.. הם החשובים באמת ואת קיומם צריך לדרוש. אני מניחה שהדברים שאני אומרת הם לא שחור ולבן.. וכמובן שהקריטריונים שונים מאדם לאדם..
וכן.. אם יש מישהו שלאחר חשיבה אמיתית עם עצמו מגיע למסקנה שהוא חייב שבת זוגתו תהיה לדוגמה ברמה דתית מסוימת או ברמת השכלה מסוימת ואם לא אז הוא לא יצליח להיות מאושר איתה.. אז על העניין הזה הוא לא צריך להתפשר.
התחברתי כ"כ למה שאמרת בסיכום התרגיל, שלאחר שהקדשנו מחשבה לרשימה שלנו, מה שבאמת נשאר שם לא מוותרים עליו ולא מתפשרים.
לאורך שנותיי תמיד שמעתי אנשים שאומרים שככל שעולה הגיל צריך לעשות פשרות במה שאנחנו מחפשים. רק בנקודה זו הבנתי שלא מדובר בכלל בפשרות, מי רוצה לצאת עם מישהו שהוא סוג של פשרה? למה לחשוב בכלל בצורה כזו מסכנה ואומללה? מה שבאמת חשוב לנו ויגרום לזוגיות שלנו להיות בריאה ומאושרת צריך להתקיים תמיד! בכל גיל!
ומה שלא חשוב, לא צריך לדרוש אותו גם בגיל 18..
גם אנשים בני 50 לא צריכים להתפשר על קשר 'בינוני'..
אם מגיעים לדייט עם אדם שלא כ"כ רוצים ומרגישים סוג של פשרה.. ברור שקשר כזה לא יתקדם לשום מקום ואין שום עניין לנסות סתם ולהשקיע אנרגיות מיותרות בקשר שלא ייצא ממנו שום דבר.
עוד דבר באמת מרכזי וחשוב הוא על כל נושא ההתנהלות בדייטים. עד שהגעתי לסדנה שלך הגישה שלי בעניין הזה הייתה בעיקר שכלית: בכל ההדרכות ששמעתי בנושא מהלך הדייטים הודגש תמיד כל נושא הבירור שצריך להיעשות במהלכם כדי לדעת אם הבחור מתאים או לא, ע"מ לא להיכנס רגשית לקשר מסוים ולגלות בשלב מאוחר יותר שזה לא הבחור אותו חיפשנו.. ואז יהיה הרבה יותר כואב להיפרד.
השתדלתי להתנהל כמו שהדריכו אותי ע"מ לא להיפגע ולהכניס את עצמי לקשרים עם אדם לא רצוי.. ולמעשה כל מה שעבר לי בראש במהלך הדייטים היה איך לדעת אם הבחור מתאים לי, מה אני יודעת, מה אני צריכה לשאול ולברר ובכלל לעשות מן ניתוח כזה של מה שקורה בדייט (תוך כדי הדייט).
אתה תמיד חזרת ואמרת שאין בחור\ה מתאימ\ה יש קשר מתאים. וכמה שצדקת.. כמה טעויות שעשיתי פעם אחרי פעם יכלו להימנע אם הייתי מבינה את זה קודם..
היו לי קשרים שנמשכו מס' חודשים, בהם כל הפרטים ה'יבשים' שלנו כ"כ התאימו, אך (משום מה) לא הצלחנו להרגיש שהקשר מתקדם לשום מקום, לא הרגשנו חיבה, רצון להיות ביחד.. למרות הכול.
אף פעם לא חשבתי שעצם זה שהמוח שלי היה טרוד במהלך הדייטים באם הבחור מתאים\לא מתאים וכו'.. במקום פשוט לבוא כדי ליהנות ולהתחבר לאדם שנמצא מולי.. זו הייתה עצם הטעות.. כאן 'שמתי רגל' לכל הקשרים שהיו לי.. וזה לא שהבחור לא התאים ובגלל זה לא הרגשנו שייכים אחד לשני, אלא עם התנהלות כזו אף קשר לא יכול להתקדם לשום מקום, אף רגש של חיבה, קרבה ורצון להיות ביחד לא יכול להתפתח.
אתה אמרת באחד מהמפגשים שאת כל מה שרוצים לברר צריך לעשות לפני ההחלטה אם להיפגש או לא ודרך אנשים אחרים.. לא דרך הבחור עצמו. ואחרי שמקבלים תשובות ומחליטים להיפגש מניחים את כל העניינים השכליים האלו בצד. בכל דייט המשאלה שלנו צריכה להיות רק שיהיה לנו כיף וטוב ביחד באותו הדייט, ואחרי פרק זמן מסוים שיהיה לנו טוב וכיף נחליט שאנחנו פשוט רוצים שיהיה לנו טוב וכיף ביחד בכל שאר החיים…
אז במהלך הסדנה יצא שקיבלתי הצעה מחברה על בחור שהיה בו משהו מאוד בולט שלא היה נראה לי והיה לי דיי ברור שאם אני יוצאת איתו זה רק כי אני רוצה לסמן 'וי' ולא להרגיש חלילה שפספסתי משהו… (לפי הגישה של 'מה אכפת לך לנסות? מה כבר יש לך להפסיד?') התייעצתי איתך לגבי זה באחת ההפסקות ולאחר ההתייעצות הבנתי בעצמי שזה לא יהיה נכון שנצא, אם אלו המחשבות מההתחלה..
מס' שבועות לאחר שהסתיימה הסדנה הכרתי באתר הכרויות "שליש גן עדן" את מי שהוא היום בעלי היקר…
אין לי ספק שיד ה' כיוונה אותנו לכל אורך הדרך עד לחתונה (וכמובן מכוונת אותנו אחריה תמיד)..
אך אתה ללא ספק היית שליח נאמן שלו…
לאחר כמה הודעות באתר ולפני שנתתי לו את מס' הטלפון שלי ביקשתי ממנו מס' של חבר שמכיר אותו טוב.. את החבר שאלתי את כל הפרטים אותם רציתי לדעת ולאחר שראיתי שאפשר להתקדם העברתי לו את המס' שלי.. זהו, כאן סגרתי את כל פינות הבירורים והגעתי לקשר קודם כל בראייה ומחשבה חיובית.
הגעתי לדייט פשוט עם רצון שיהיה לנו כיף וטוב ביחד.. וכך גם לדייט שאחריו.. ואחריו.. ואחריו..
ואחרי קצת פחות מחמישה חודשים כאלו החלטנו שאנחנו רוצים שימשיך להיות לנו כיף ביחד כל החיים 🙂 וכך הגיעה לה הצעת הנישואים..
במהלך הקשר עם רותם יישמתי את כל מה שלמדתי במהלך הקורס, התמקדתי רק בדברים החשובים לי באמת והתעלמתי מכל השאר.. רותם שונה ממני מבחינה דתית (בעבר רציתי מישהו שמתפלל 3 תפילות ביום במניין, קובע עיתים לתורה יומיום, לא צופה בסרטים וכו' ולא הייתי מוכנה לסור ימין ושמאל בעניין הזה) המנטליות של המשפחה שלו מאוד שונה משלי.. ואם הייתי יוצאת איתו בעבר אני מניחה שמסיבות אלו הקשר היה נופל.
אך כאן, זה לא הפריע לי.. היה לנו כ"כ טוב ונעים ביחד במהלך הזמן שיצאנו, הרגשנו איך בזמן כ"כ קצר התחברנו אחד לשנייה, התגעגענו בין דייט לדייט, הרגשתי כמה הוא מעריך, מכבד, דואג, מחמיא.. והרגשתי הרגשה חזקה שעל כל השוני בינינו אנחנו בהחלט יכולים להתגבר, אני אפילו לא יודעת אם להשתמש במילה להתגבר.. פשוט הרגשתי שהקשר בינינו עושה לי טוב.. וכל שאר הדברים לא באמת ישפיעו על הזוגיות בינינו.. אם יש הבנה והכלה תמיד מוצאים את דרך האמצע ולכל זוג יש את ההתמודדויות שלו..
ואיתו אני רוצה לחיות את שארית חיי 🙂
אין לי ספק שזכינו להתחבר כך בקלות, מה שלא קרה לי בקשרים קודמים כי אני הגעתי בגישה נכונה לקשר, התנהלתי נכון במהלכו, התמקדתי בדברים הנכונים ובאמת אפשרתי לקשר להתפתח…
לאחר הצעת הנישואין ולפני קביעת התאריך לחתונה.. כנראה בגלל שעד אז הכול זרם כ"כ חלק ב"ה משהו היה חייב 'להשתבש' והייתי חייבת לעשות סוג של חזרה למתכונת החשיבה הישנה שהייתה לי. פתאום אז הגיעו לי כל מיני מחשבות והתלבטויות שקשורות להבדלים בין המנטליות של המשפחות שלנו.. זוכרת איך ממש בטבעיות התקשרתי להתייעץ אתך מס' פעמים.. (כשכל פעם כזו ארכה מס' שעות!) ואיך אתה בטוב לבך, במקצועיות, ברגישות, בתבונה כ"כ גדולה הצלחת להסיר מליבי כל חשש מיותר, שלא היה צריך להיות שם…
בחתונה כיבדת אותנו בנוכחותך (מצטערת שראיתי אותך רק ממש בסופה ומרוב התרגשות והמולה של אורחים בקושי יצא לנו להחליף מילה).. אבל ממש הערכתי את זה שהגעת!!
ב"ה אנחנו נשואים באושר כבר מעל תשעה חודשים ובקרוב בע"ה כבר נהפוך להורים מאושרים..
אני רוצה להודות לך מעומק הלב.. אי אפשר בכלל להבין את גודל התודה שאני חשה בליבי ..
קיבלתי לאחרונה בדואר את המכתב שכתבתי במפגש הראשון בסדנה.. מכתב שכתבה נועה הרווקה לנועה הנשואה באושר.. קראתי אותו והדמעות לא הפסיקו לזלוג..
באמת באמת שלא האמנתי שאגיע לאן שהגעתי.. שאצליח לחיות בזוגיות כ"כ מאושרת.. עם בעל שאני לא יודעת איך חייתי לפני שהכרתי אותו 🙂
וכן.. כמובן שיש אתגרים והתמודדויות, אבל זה כ"כ מתגמד לעומת שאר הדברים.. אנחנו כ"כ מאושרים בבחירה שבחרנו, כ"כ מודים על הטוב ויודעים עד כמה שזה לא מובן מאליו..
אני מאחלת לך שתמשיך לעסוק בעבודת הקודש שלך בהצלחה גדולה.. אין דבר גדול יותר מלהיות הגורם לבניית כ"כ הרבה בתים נאמנים בישראל.. וכמובן, ש-ה' ייברך אותך בכל הטוב שקיים בעולם!
נועה
בקישור זה ניתן לקבל פרטים אודות הליווי האישי: